נושאים חמים

האם הגיע הזמן לבטל את המנהג "אבא של שבת"?

פוסט שפורסם אתמול בפייסבוק וזכה ליותר מ-14 אלף שיתופים הציף נושא שמטריד הרבה מאוד הורים - טקס קבלת שבת בגני הילדים הפך למפגן כוח של הורים "משקיעים". איך מפסיקים את זה, והאם האחריות היא של הגננות או של ההורים?

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
חלה לשבת של השף אביב משה (נמרוד סונדרס)
מה קרה לחלה ויין? (צילום: נמרוד סונדרס)

"אמא, העוגה שלך לא היתה טובה. כל הילדים זרקו אותה לפח". אם אתם לא חיים מתחת לאבן (או שומרי שבת) רוב הסיכויים שנתקלתם בפוסט שנפתח במילים האלה. הפוסט שנכתב על ידי אם ממזכרת בתיה מגולל את הציפייה והאכזבה שחוותה בתה, כשהגיע תורה להיות אמא של שבת בגן. מעשה שהיה כך היה: בתה של כותבת הפוסט התרגשה מאוד לקראת תורה בסבב אמא/אבא של שבת. אבל כשהגיע היום המיוחל, במקום להגשים את ציפיותיה הוא הסתיים באכזבה מרה ושברון לב. במקום לשמוח בעוגת השוקולד עם הסוכריות שהיא הביאה, היא החווירה בצל מפגן הכוח והמיתוג שהביא עמו אבא של שבת.

ברוב הגנים בישראל, פרטיים ועירוניים כאחד, מתקיים מדי שבוע המוסד הזה של אמא ואבא של שבת. במקור, מדובר היה בטקס צנוע וקצר של קבלת שבת, שבכל שבוע זוג ילדים אחר לוקח עליו חסות. דרישות הסף? אמא של שבת מביאה עוגה, אבא של שבת מביא חלה (או להיפך). אלא שאיפשהו בדרך משהו שם קצת התעקם ויצא משליטה. והיום לא נדיר לראות גנים שבהם האירוע הזה הופך למפגן כוח מסואב של הורים, שמסיבותיהם שלהם קוברים את קבלת השבת תחת הרים של מתנות ממותגות, עוגות מוגזמות וספרי תהילים זעירים עם דיוקן צאצאם.

זה מה שקרה לבתה של כותבת הפוסט וזה קרה גם ללא מעט ילדים וילדות לפניה: "שולחן קבלת השבת ערוך יפה. הבת של יושבת בצד אחד שלו עם עוגת שוקולד וסוכריות בידיה. העיניים שלה לא על העוגה שלה, אלא על סלסלת הענק של המתנות הממותגות שאיתה הגיע אבא של שבת. הר של מתנות לכל הילדים מלוות בכיתובים הנושאים את שמו של אבא של שבת. וכל זה באמצע הטקס, על הטקס, במקום הטקס... זו היתה החוויה של הבת שלי מהיום שכל כך חיכתה לו. ההשוואה הזו על שולחן השבת בחסות הגן הרגה את הקסם".

אז אם את או אתה הורים לילד בגן שבו זה יכול לקרות, אתם ניצבים בפני הבחירה או ההימור: לעמוד בפרץ ולשלוח את הילד עם החלה המינימלית, ולקחת בחשבון שהוא עלול לחוות שיימינג פומבי, או להצטרף לזרם ההורים המגזימים. מה אתם הייתם עושים? קל להתנגד לזה כשזה דיון תיאורטי. אבל כשיגיע תורו של הילד או הילדה הפרטיים שלכם לעמוד בפני הלבנת פנים או מפח נפש כזה – תצליחו להילחם באינסטינקט ההורי לחסוך ממנו כאב?

אמא של שבת (צחי בירן)
בואו נישאר ממוקדים בתוכן. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: צחי בירן)

הרבה כבר נכתב ונאמר על גל ה"אמהות משקיעות" הזה ששוטף את חופי ההורות בשנים האחרונות ובא לידי ביטוי במסיבות יום הולדת מוגזמות ובהרעפת מתנות מוגזמות ולא תואמות גיל (ולפעמים גם לא תואמות מצב כלכלי של ההורים). אולי זה באמת פיצוי יתר בעידן שבו רוב ההורים מבלים יותר שעות בעבודה מאפשר עם הילדים, ורוב הילדים מבלים יותר שעות עם המסך מאשר עם משפחתם. אולי זה בא ממקומות אחרים. בסופו של דבר, זה מיקרו-קוסמוס. לא קורה שם שום דבר שלא מתחולל גם בכל שאר מחוזות החיים.

אולי אי אפשר להציל את ילדינו מהעולם המרקיב סביבם ומצונאמי המותגים שמאיים להטביע את כולנו. אבל לא חייבים לפתוח את כל החלונות לרווחה ולתת למים העכורים האלה לשטוף אותם. יש עדיין טעם לתחוב אצבעות בסכר הזה ולקוות שעד שהוא יקרוס, הם לפחות ילמדו לשחות. וכמו שהן עושות עם הילדים יום יום, יכולות הגננות להציב את הגבולות גם להוריהם במקומות שראוי וצריך ומשרת את טובת הילד. ואין שום סיכוי שטובתו של ילד כלשהו תלויה במיני-חלות אישיות בשקיק בד ממותג.

אפשר לשפוך קיתונות של בוז ושיפוטיות על אותם הורים שנותנים לזה יד, או אפילו מקדמים את מגמת ההפרזה הזאת ודוחקים אותה כל פעם לגבולות חדשים. אבל איפה צוות הגן? איפה הדוגמה החינוכית? ברור לי שהגננות לא מבקשות מאף הורה עוגת "נסיך של שבת" בשתי קומות של בצק סוכר. אבל איפה חוט השדרה המוסרי לעצור את העוגה הזאת בשער הגן? מדוע אין קול או קו ברור שמשורטט בחול (וגם בשבת) ואומר: עד כאן. בואו נישאר ממוקדים בתוכן. עוגה אחידה וחלות גנריות מאפשרות לתוכן להיות במרכז.

אפשר לעשות את זה אחרת?

ואי אפשר לדבר על התוכן מבלי להזכיר שמנהג קבלת השבת בגנים לא תמיד מאפשר הכללה של כל סגנונות החיים שהילדים חווים בבתים. יש לא מעט הורים חילוניים שחוששים ממצג חד צדדי של שבת דתית, אורתודוקסית. שחווים אי נוחות כלשהי במפגש בין החילוניות שלהם ובין התמונות של ילדם או ילדתם בכיפה או שביס – דברים שלא קיימים בנוף המשפחתי הרגיל שלהם. לא בטוח שהטקס הסמלי של קבלת השבת הוא הזירה המתאימה לנהל את הקרב הזה. אבל יש מקום לשמוע גם את הדעות האלה ולחשוב על דרכים להרחיב את הייצוגיות של המנהג הזה.

ודוגמה טובה לכך ראינו בסוף השבוע האחרון, בזמן שלבבות של אמהות ואבות בכל רחבי הארץ נחמצו בגלל הפוסט האמור, בתל אביב בכלל דיברו על קבלת שבת אחרת. בגני העירייה בעיר החלו לגוון את המודלים של קבלת השבת כך שישקפו ויכלילו גם את עולמות התוכן של ילדים למשפחות להט"ביות. וכעת יש לא רק אבא ואמא של שבת, אלא גם אמא ואמא של שבת ואבא ואבא של שבת. התהליך הוא יוזמה של העירייה והמהלך מלווה על ידי פסיכולוגים חינוכיים שמסייעים בהטמעת השינויים בגני העיר.

ומה דעתכם?