איך מכינים את הילדים ליום הזיכרון?

הורים רבים מתלבטים איך לדבר עם הילדים על יום הזיכרון - חלקם נמנעים לחלוטין משיחה, חלקם מדברים ומגמגמים תשובות חלקיות וחלקם מתקשים לשלוט בשטף הרגשות.

כאשר אין שכול קרוב לילד:
ילדים נחשפים למקרי מוות של חיות המחמד שלהם. ההתנסויות הללו, קטנות ככל שיהיו, מלמדות אותם כי המוות הוא חלק מהחיים, המוות הוא עניין שכדאי ומומלץ לדבר עליו בכל גיל. הבדילו בין מצבי מוות טבעי, מוות ממחלה או מוות באלימות (מלחמה/פיגוע טרור) ודברו בפתיחות, אך הקפידו לא לייצר הפחדה.

בגילאים הצעירים (לפני גיל 6-7) מומלץ שלא להיכנס לפרטים מדויקים על דרך המוות. בגילאים אלו ליום הזיכרון יש משמעות בעיקר דרך סממנים חיצוניים. לקראת גיל 5 מתחיל חיבור אמפטי לרגשות האחר, לכאב, לעצב או לדאגה, כאשר ההבנה המלאה של משמעות המוות והנצחיות מבשילה רק בגיל 9.

כאשר יש שכול קרוב לילד:
ילדים בכל גיל קולטים מצב רגשי של הסובבים אותם ולכן אם השכול קרוב, כנראה שהילד מרגיש בכך, וחשוב לא להסתיר ממנו את הנושא, אלא לדבר בפתיחות. אם לא סיפרתם לילד על השכול הקרוב עד היום, מומלץ לדבר ולא לשמור דברים כסוד, שכן לסוד יש נטייה לצמוח לממדים לא הגיוניים. סוד והסתרה יוצרים הצפה רגשית והדחקה שעלולים להוביל לכך שהילדים ימציאו פרטי מידע על מנת להשלים לעצמם את החסר.

עד גיל 3 אין צורך להכביר במילים, אלא רק לחבק ולתמוך, והחל מגיל 3 מומלץ לדבר בפתיחות, להסביר ולאפשר לילד לשאול שאלות. אם קשה לכם לספר מידע מהחשש שתבכו – הסבירו את זה מראש לילד ואמרו לו שהוא יוכל לעזור לכם בכך שיחבק אתכם, יגיש כוס מים וטישו וימתין עד שתירגעו (בדרך זו גם לימדתם אותו חמלה ודאגה לאחר). אל תתביישו להצטייר בעיניהם כ"בלתי מושלמים" שכן אם אתם מעוניינים ללמד אותם "רגש" הדרך הטובה ביותר היא להדגים בפניהם את הרגש שאותו אתם חווים (מודלינג).

אין צורך לנהוג באיפוק קיצוני של הסתרת רגשות, אך כן חשוב לשמור על איפוק מסוים ולא להיגרר לתהום רגשי, היסטריה או צרחות כדי לא להפחיד את הילד (זה נכון לכל גיל). אם יש לכם אדם קרוב שנפל ואיננו, הכירו אותו לילדיכם: שתפו בסיפורים עליו, סיפורי ילדותו, סיפורי גבורתו, הראו תמונות והתמקדו בטוב ובאושר המשותף שהיה לכולכם. הקפידו כל הזמן לשדר אופטימיות ותקווה – כח, עוצמה, תקומה, המשכיות.

כדאי להכין ילדים מעל גיל שנתיים מראש לצפירות יום הזיכרון, כדי שלא יופתעו וייבהלו. לילדים גדולים יותר כדאי להסביר שהצפירה עוזרת לנו לזכור את הנופלים. הכינו את הילדים מראש לאווירת העצב מסביב, שכן הם לא בהכרח ידעו כיצד להתנהג בזמן הצפירה: עומדים בדממה, לא מדברים, לא זזים, מורידים/מרימים ראש, מכבדים וזוכרים את הנופלים.

אל תכעסו על ילדים צעירים אם קשה להם לעמוד שתי דקות רצופות מבלי לזוז או לדבר, הבינו את הקושי ועודדו אותם על הזמן שבו כן עמדו וכיבדו את המעמד. אם אתם לוקחים את הילדים לטקסים מרכזיים הכינו אותם להמוניות, לבכי של אחרים, לדוחק, לאורך ההמתנה ולנאומי הטקס. הכנה טובה מונעת אכזבות לכם ולילד.

מלבד הצפירה, ליום הזיכרון יש סימנים חיצוניים נוספים שיש להתייחס אליהם - נהוג ללבוש חולצה לבנה עם מדבקת זיכרון; בערב יום הזיכרון יסגרו כל בתי העסק בשעה 19:00 וביום הזיכרון עצמו הכל פתוח כרגיל אבל נהוג לכבד את היום, לא לחגוג ולא לשמוע מוזיקה שמחה. משפחות רבות גם מונעות מן הילדים לשחק בגני שעשועים, להשתולל בחוץ ולהרעיש, כדי לכבד את האחרים שכן אין לדעת כיצד הם עוברים יום רגיש זה.

החל מגיל שנתיים, ההמלצה היא לתכנן ולסכם ביניכם מה מותר ומה אסור מבחינתכם ביום הזיכרון על מנת למנוע מריבות בזמן אמת. עד גיל שנתיים, אין צורך לצפות מהם לעמוד במוסכמות של יום הזיכרון. להחלטות אלה מצטרפת גם הדילמה – האם צפייה של ילדכם בסרטי מלחמה וגבורה מקובלת עליכם ומאיזה גיל. ההמלצה היא שהילד יחשף לסרטי מלחמה רק מגיל בית ספר ולא קודם לכן.

יש מקרים בהם ילדים אומרים להוריהם שהם חוששים ללכת לצבא כי בצבא חיילים נהרגים והם לא רוצים למות. זו תגובה נפוצה למצב בו ילד נחשף למידע מורכב או מפחיד מדי לגילו, בטרם זמנו, וכתוצאה מכך נוצר פחד לגיטימי מהעתיד לקרות. במקרים כאלו, חשוב להראות לילד את המצב ההפוך – כוחו של הצבא שלנו, מטרת הצבא כמגן על מדינת ישראל ותושביה, כמות החיילים המשרתים ואחוזי הגיוס הגבוהים, מגוון התפקידים בצבא שחלקם מסוכנים וחלקם לא ובמיוחד – את מספרם הרב של האנשים המבוגרים שאותם הוא מכיר, ששירתו בצבא, לא נפצעו ולא נהרגו. כל אלו במטרה לייצר נורמליזציה, איזון וממשות לאפשרות של "לשרת בצבא ולהישאר בחיים" על פני אופציית המוות.

ההמלצה היא לייצר אווירה משפחתית של שיח פתוח סביב יום הזיכרון, החיים והמתים. אפשרו לילדים לשאול שאלות, ענו כפי יכולתכם וזה בסדר להגיד ש"אין לכם תשובה", "אתם לא יודעים", או "שאתם בוחרים שלא לשתף כי אתם חושבים שהילד עדיין צעיר, ותשתפו אותו בהמשך...". בדרך הזו הילדים ירגישו שמכבדים את בגרותם כרגע וכי יש דברים שאפשר לדבר עליהם בהמשך.

מיה שטיינהרדט-זיו היא יועצת שינה ומדריכת הורים של אדלר. בעלת בית הספר להורות ושינה Mamamaya School