האם הדבקתם את התינוק שלכם בעששת?

מחקרים רבים שנערכו במהלך השנים האחרונות מלמדים כי טיפול שיניים מניעתי מתחיל עוד כשהעובר נמצא ברחם אמו. כן, קראתם נכון – בריאות השיניים העתידית של העובר מושפעת מבריאות השן של הא?ם. במקרים שבהם האם סובלת ממחלות פה או שיניים שאינן מטופלות, תיתכן הדבקה מוקדמת מהאמא, החל מהלידה.

עששת היא מחלה זיהומית הנגרמת כתוצאה מפעילות חיידקים אלימים השוכנים בחלל הפה, ולכן
קיים חשש להדבקה לאחר לידת התינוק באמצעות העברת רוק אשר נעשית במגוון דרכים: ניקוי מוצץ באמצעות רוק, טעימה מהמזון של הילד על מנת לוודא שהוא בטמפרטורה נכונה, אירוח תדיר של ידיו הקטנטנות של התינוק בפ?יה של האם (שנשלחות לאחר מכן הישר לפיו), וכן אינספור נשיקות – כל אלה הם הזדמנויות פז עבור חיידקים אלימים לעבור מפה ההורה לפיו הזעיר של התינוק.

ממחקרים עולה כי הדבקה בגיל צעיר בחיידקים מחוללי עששת מעלה בצורה ניכרת את הסיכון של הילד לחלות בעששת בעתיד. בשל כך שונו המלצות העבר לפיהן על נשים הרות להמנע מטיפולי שיניים עד לסוף ההיריון. ההמלצה כיום היא להקפיד מאוד על בריאות הפה והשיניים, לבצע טיפולי שיננית על פי הצורך, ולסיים את טיפולי השיניים הנדרשים לפני הלידה, על מנת למנוע אפשרות של הדבקת התינוק.

הגורם העיקרי למחלת העששת הנו חיידק בשם סטרפטוקוקוס מוטנס, קרוב משפחתו של מחולל דלקות הגרון המפורסם שפוקד רבים מאתנו מדי חורף. בדומה לדלקות הגרון, גם חיידקי העששת עלולים לעבור אל הילד, הן באמצעות הדבקה מהורה לילד (הדבקה ורטיקלית) והן באמצעות הדבקה בין ילדים בגן או בין אחים (הדבקה הוריזונטלית).

הדבקה מא?ם לתינוק תתאפשר כאשר מועבר רוק בכמויות קטנות ובתדירות גבוהה (טעימת המזון, אכילה מפה לפה, נשיקות, הכנסת ידיים לפה האם, ועוד) וכאשר קיימת כמות מספקת של חיידקים להעברה.

הדבקה בשלב מוקדם, מעלה בצורה ניכרת את הסיכון לחלות בעששת בגיל הרך. ממחקרים עולה שכאשר מספר מושבות החיידקים הקיימות בחלל הפה של האם יורד ממאה אלף לאלף מושבות במיליליטר אחד של רוק – הסיכון להדבקה צונח מ-56% ל-9%, ומועד ההדבקה אף נדחה לשלב מאוחר יותר. לפיכך, במקרה בו אישה סובלת מנטייה לעששת, קיימת סבירות גבוהה שהיא נושאת כמות גדולה של חיידקים אלימים מחוללי המחלה, ועליה להיבדק מעת לעת אצל רופא השיניים, ובמיוחד בעת תכנון היריון ובמהלכו.

בניגוד להנחה הרווחת, חלב אם אינו גורם לעששת, ולכן ההנקה לבדה היא נטולת כל סיכון לבריאות השיניים העתידית של התינוק. מעבר לכך, חלב אם מכיל את חלבון הלקטופרין, המסכל את תנאי ההתרבות של חיידקי הסטרפטוקוקוס מוטנס.

עם זאת, חשוב לדעת כי על אף נוכחות חלבון בעל השפעה אנטימיקרוביאלית בחלב האם, שילוב חלב אם עם מאכלים אחרים עלול לגרום לעששת. כך, למשל, תינוק שניזון מחלב אם אך גם ממזונות נוספים, ולא מצחצחים את שיניו, נמצא בסיכון לפתח חורים בשיניים.

קיימים שלושה גורמי סיכון לעששת הנוגעים להנקה: משך זמן ההנקה, תדירות ההנקה והנקת לילה.
לאחר בקיעת השיניים, בשלב בו התינוק צורך גם מזונות אחרים, מומלץ לצמצם ככל הניתן הנקות לילה. במידה שהדבר לא מתאפשר, מומלץ לנקות את שיני התינוק באמצעות פד גזה לח או מברשת שיניים מתאימה מיד בסיום ההנקה.

כאשר התינוק נרדם על שד האם לאחר ההנקה, נותרת שכבת חלב על שיניו שעלולה לגרום לעששת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהלגימה האחרונה של החלב לא נבלעה לגמרי, והיא עוטפת היטב את השיניים שבפה התינוק. ניקוי השיניים בתום ההנקה יסייע בהפחתת הסיכון להתפתחות עששת בצורה משמעותית.

למרות שידוע כיום כי הדבקה בגיל צעיר והרגלים לא נכונים הנוגעים בעיקר להנקות לילה מהווים גורם סיכון עיקרי לעששת בגיל הרך, רפואת השיניים בישראל מתמקדת בעיקר בכיבוי שריפות. זאת, במקום להדריך הורים צעירים בחידושים חשובים אלו ולסכל את גורמי הסיכון לעששת.

רמת המקצועיות של רופא השיניים אינה נמדדת רק ביכולתו לבצע סתימות וטיפולי שורש, אלא גם בהפגנת אחריות מניעתית. אחד מתפקידיו החשובים ביותר של מומחה לרפואת שיניים לילדים הוא להוביל רפואה מניעתית באמצעות זיהוי ההתנהלות הלקויה שהביאה את הילד אליו, והנחיית הוריו כיצד לנהוג נכון מכאן ואילך.

ביקור שגרתי אצל מומחה לרפואת שיניים לילדים יאפשר להורים להתעדכן במידע מתאים לגילו של הילד, להרגליו, ולאבחון הרפואי, שיקבע את רמת הסיכון העתידי שלו לחלות בעששת.

הכותבת היא רופאת שיניים מומחית לילדים