הרבה יותר מניתוחי אף והגדלות חזה

מה קופץ לכם לראש כשאתם חושבים על המונח "הצלת חיים"? רוב האנשים בטח מדמיינים מישהו מתמוטט, נניח בטיסה, זעקות "יש רופא במטוס", רגעי מתח עד שהרופא קם ממושבו ומציל את החולה ממוות בטוח, ואת קול תשואות הנוסעים והצוות. זו בהחלט סיטואציה הרואית, אבל היא בעיקר ממחישה עד כמה הוליווד משפיעה עלינו באמצעות סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. במציאות, כמובן, הדברים מורכבים יותר. רופאים מצילים את חיי מטופליהם כל יום מחדש, בכל מחלקה, של כל בית חולים. הם משפרים חיים, מחזירים לתפקוד אברים שקרסו, מבריאים גוף חולה, משפרים איכות חיים, מעלים תוחלת חיים של חולים, ועוד.

רוב האנשים גם מניחים שהתחום הזוהר ביותר בעולם הרפואה הוא כירורגיה פלסטית. התחום שפחות מקושר ל"הצלת חיים" ויותר לאינסטגרם. אבל המציאות שאיתה מתמודדים רופאות ורופאים במחלקה - שונה מאוד. תחום הכירורגיה הפלסטית הוא לא רק משפחת קרדשיאן, הוא אפילו לא בראש ובראשונה ניתוחי אף או חזה - הוא בעיקר תחום שמציל לאנשים את החיים. כן, ממש מציל.

רוב הפעילות של מנתחים פלסטיים מתרחשת בבית החולים, שם המטופלים הם בני כל הגילאים, תינוקות בני יומם שנולדים עם מומים בפנים, שפה שסועה, שחזורי אוזניים, כתמים על הגוף והפנים, ילדים או מבוגרים שעברו תאונות וצריך לשחזר חלקים מגופם, חולי סרטן שכרתו להם אברים ומשחזרים אותם, הסרת גידולים בעור. כל אלו הם מצבים שפוגעים משמעותית במראה ובאיכות החיים. הטיפול בבית החולים מחזיר למטופלים רבים את איכות החיים, כדי שלא רק "ימשיכו להיות קיימים", אלא יוכלו לחיות חיים כמה שיותר רגילים, בלי להיראות חריגים או שונים באופן שמרתיע את עצמם או אחרים.

פרופ' אייל גור, מנהל המחלקה, פגש אותי ופרס את שלל התחומים בהם עוסקת המחלקה: כירורגיה פלסטית בילדים לתיקון עיוותים מולדים כדוגמת חך ושפה שסועים או כתמי לידה גדולים, ניוד רקמות (נטילת רקמות מאזור אחד בגוף כדי להשתמש בו לטיפול באזור אחר), שחזורי עצב פנים (פציאליס), ניתוחים לטרנסג'נדרים, שחזורי שד, הסרת גידולים ועוד.

כנכה צה"ל שאיבד אחת מרגליו כשלחם במלחמת לבנון הראשונה, פרופ' גור מבין היטב את המשמעות של חסר בגוף - ואת המשמעות האדירה של תיקונו. רגישות מיוחדת שמתחברת לחלוטין לכל מה שקורה במחלקה שלו. בנוסף הוא גם המוביל בתחום שחזורי עצב פנים.

תארו לכם שבוקר אחד אתם מתעוררים ובזמן צחצוח השיניים, מול המראה, אתם מבחינים לפתע שהעין שלכם לא נעצמת עד הסוף. תוך כדי הצחצוח אתם מתחילים לפתוח ולסגור את העין לוודא שראיתם נכון, אתם ממוקדים בעין אבל פתאום אתם מרגישים שאתם לא מצליחים לסגור את הפה והמים מהצחצוח נשפכים החוצה. אתם מתבוננים במראה, ונחרדים לגלות שצד אחד של הפנים שלכם פשוט צנח. זה מפחיד.

מצב כזה, שבו עצב הפנים משותק, יכול לקרות כתגובה למצבים רפואיים שונים, אבל התרחיש הנפוץ ביותר לשיתוק עצב הפנים, הוא שאין כל סיבה ברורה - אתה, או את, מתעוררים, וזה יכול לקרות בכל גיל, ומגלים שחצי מהפנים שלכם משותקים. ברוב המקרים, המצב יכול לחזור לקדמותו בלי טיפול כירורגי, תוך שבועות או חודשים, וטיפול תרופתי יזרז את התהליך. אבל לפעמים - לא. מה עושים אז? כמובן, בנוסף להשלכות המובנות מאליהן של חוסר יכולת לסגור את הפה או העין, קושי לאכול, קושי לעצום את העיניים, חוסר יכולת לחייך יש גם השלכות על המצב הנפשי בעקבות עיוות הפנים.

זה מה שקרה ליערית שהתעוררה בוקר אחד וגילתה שפיה צנח הצדה והיא לא יכולה לחייך באופן סימטרי. היא כמובן הגיעה לרופא וקיבלה טיפול, אבל הוא לא עזר, וכך לאחר חודשים רבים של היעדר שיפור, היא הגיעה לפרופ' גור, מומחה בטיפול במקרים של שיתוק עצב הפנים שלא חזרו לעצמם לאחר התערבות תרופתית בלבד.

פגשתי את יערית במרפאה שלו כשהגיעה לביקורת לאחר ניתוח. על פי שיטתו של פרופ' גור, בנתוני המצב שלה ועל מנת לשחזר את הפנים קרוב ככל הניתן לצורתם הקודמת, לוקחים קצות עצבים מאזורים אחרים בגוף, בדרך כלל מהרגל, ומשתילים אותם בפנים בצורה שתאפשר שליטה טבעית כמה שיותר בשרירי הפנים, תאפשר שוב את תנועתם הטבעית של השרירים וגם תאפשר מראה כמה שיותר סימטרי.

אחרי חודשים של סבל, אי נוחות והרבה חששות, שמחת החיים חזרה ליערית וחייה חזרו למסלולם הרגיל. ניתוח כזה אינו מותרות לשיפור יופי - עבור יערית זה היה ניתוח מציל חיים.

הסיפור של גבריאלה בת ה-16 התחיל בתחילת השנה הזו, ינואר 2020, כאשר החלה לחוש כאבים ברגל לאחר אימון ריצה. לכאורה כאב "נורמלי". הזמן עבר והכאבים הלכו והחמירו, למרות טיפולי פיזיותרפיה. גבריאלה נשלחה לסדרת צילומים ובדיקות. כשהגיעה לאורתופד הוא הסתכל על הצילומים ואמר: "זה גידול". הכאב הרגיל ברגל התברר כגידול סרטני: אוסטאוסרקומה - סרטן העצם. ברגע אחד התהפכו חייה של גבריאלה. מתלמידות תיכון רגילה שהולכת לבית ספר, מבלה עם חברות, עושה כושר, היא החלה לעבור טיפולים בבית החולים: כימותרפיה, ניתוחים, אשפוזים ומה לא.

כחלק מהטיפול היה צורך להסיר את העצם החולה מרגלה. אך כדי שהרגל תוכל לתפקד, צריך לשחזר את החלק שמסירים - הרופאים עשו כל מה שניתן כדי שהנערה הצעירה תוכל ראשית ללכת, ואז להמשיך לחיות חיים נורמליים.

היא טופלה על ידי צוות משולב של אורתופדים, אונקולוגים, ומנתחת פלסטית: ד"ר רוית ינקו - מנהלת תחום שחזורי הגפיים וניתוחי עור הפנים. ד"ר ינקו מומחית, בין השאר, במיקרוכירורגיה משחזרת, שעיקרה תיקונים לאחר תאונות או אסונות שונים שגרמו לפגיעה בגוף. היא שחזרה לגבריאלה את הרקמות והעור שסביב העצם שהוסרה. היא הנחתה אותה איך לטפל בעצמה לאחר הניתוח כדי לטשטש את הצלקות, אך גבריאלה גאה בהן ורוצה שכולם יראו מזכרת ממה שעברה.

ד"ר דוד לשם, סגן מנהל המחלקה, הוא המוביל בה בתחום הכירורגיה הפלסטית בילדים. התחום עבר התפתחות עצומה, וכיום יודעים למזער עיוותים ותסמונות בעוברים ובתינוקות, ועדיין, ייתכן שייוולד תינוק עם מומים מולדים שונים: כתמי לידה גדולים על הפנים או במקומות אחרים בגוף שעלולים להפוך לסרטניים, שפה שסועה, עיוותים בגולגולת ועוד. אלה לא רק פגמים אסתטיים - עלולה להיות להם השפעה הרסנית על התפתחותם ומהלך חייהם של התינוקות. מחקרים מראים שלילדים עם עיוותי פנים וראש יש סיכוי מוגבר לפתח הפרעות נפשיות בעקבות יחס החברה אליהם: הפרעות אישיות, הפרעות חרדה, נסיגה חברתית וכן סיכוי מוגבר לפגיעה עצמית. טיפול בעיוותים האלה הוא טיפול מציל חיים במלוא מובן המילה.

ד"ר לשם מטפל גם בכוויות בילדים. יש מצבי כוויות שלא דורשים התערבות כירורגית, לעומת אלו שדורשים השתלת עור - כלומר העברת רקמת עור מאזור אחר בגוף לאזור שנכווה. במרפאה שלו פגשתי ילדים רבים עם מצבי כוויות שונים. אחת המטופלות, ילדה בת חמש, שבטעות נשפך על כפות רגליה רוטב חם בבית - לכאורה תאונה ביתית תמימה שדרשה בסופו של דבר השתלת עור על מנת למנוע הישארות צלקת גדולה. כעת היא הגיעה לביקורת וראינו שההשתלה עברה בהצלחה. ד"ר לשם יודע לפנות לליבם של הילדים, הוא מתבדח איתם ומתחבר אליהם לפני שהוא מתחיל לבדוק אותם כדי שירגישו בנוח, שירגישו בטוחים ושלא יפחדו.

רוית אבנון, אשת היי טק ואם לשלושה ילדים מכפר סבא, חזרה הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומתיש והשתרעה על הספה בסלון. יום רגיל לגמרי, אבל תוך כדי שכיבה היא עברה בסתמיות עם היד על הגוף והרגישה גוש בשד. בזכות הפעילות האינטנסיבית להעלאת המודעות לסרטן השד בשנים האחרונות, היה ברור לה שהיא צריכה לבדוק את הגוש מהר ככל האפשר. הגוש בשד אובחן כסרטני, והטיפול דרש כריתת שדיים. לפני הכריתה הוחלט שבניתוח כבר ייערכו גם לשחזור השדיים שיוסרו. שבועות בודדים לאחר האבחון היא עברה את הניתוח.

יחד עם פרופ' יואב ברנע, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית ומשחזרת של השד, התאימו לה תוכנית ניתוח הכוללת בנוסף לכריתה גם את שחזור השד באמצעות שתלי סיליקון. תוכנית ניתוח זו מאפשרת קודם כל להציל את חייה מהמחלה, אך גם לאפשר לה לשמור על איכות חייה ועל דימויי הגוף שלה. הניתוח עבר בהצלחה אבל לאחר כשנה, רוית הרגישה שהשתלים אינם נוחים לה. פרופ' ברנע ניתח אותה שוב, ושחזר את שדיה בתהליך אחר - ראשית מותחים את עור הבטן כדי ליצור עודף בעור. כשמגיעים לשלב הרצוי לוקחים את העור "המיותר" יחד עם השומן הבטני שהצטבר ומהם משחזרים את השד. אמנם נשארת צלקת בשיפולי הבטן אבל אם מחפשים את הנחמה במצב הלא פשוט הזה אז יש גם שיחזור טבעי וגם הבטן נמתחת.

פגשתי את רוית לצורך הצילום בחוף הים. מאז האבחון הראשון היא מקפידה להגיע כמה שיותר לים, ללכת על החול. "זו התרפיה שלי" היא אומרת, ומחייכת חיוך גדול.

אף שהדימוי החברתי הוא שחזה גדול הוא האידיאלי, ד"ר אודי ארד, מנהל תחום הקטנות חזה ותיקוני אסימטריית שד במחלקת כירורגיה פלסטית, מקבל מדי שנה בקשות רבות להקטנת חזה. אחת התופעות החדשות יחסית שהוא מתאר היא נערות שעומדות להתגייס בקרוב. חלקן רוצות להתגייס לשירות קרבי, אך בגלל שיש להן חזה גדול ביחס לגופן, הן מרגישות מוגבלות ביכולתן לרוץ. צריך לזכור שהחזה, במיוחד בגודל משמעותי, מתפקד כמשקולת שיש לשאת, ושלעיתים היא עלולה להכביד מדי. פניות נוספות מגיעות מנערות שחשות בושה ומבוכה קשה מכך שלתחושתן החזה שלהן גדול מדי, או לא סימטרי באופן משמעותי - תחושות הפוגעות להן בדימויי העצמי, בביטחון העצמי ובאיכות החיים.

קבוצה נוספת, מוכרת פחות ומדוברת פחות המתמודדת עם שדיים גדולים היא הגברים. היווצרות רקמת שד אצל בנים היא תהליך תקין כחלק מגיל ההתבגרות, שנעלם עם הזמן ללא טיפול. אך בחלק מהמקרים המצב לא חוזר לקדמותו והנער נשאר עם רקמת שד שמסרבת להיעלם. וכך גם אותם נערים, סובלים מדימוי עצמי ירוד, הימנעות מסיטואציות בהן יש צורך להתפשט (כמו ללכת לים או לבריכה) וקושי נפשי רב המלווה את כל אלו.

אותן נערות ואותם נערים מגיעים למרפאות בדרך כלל סביב גילאי הגיוס עם פחד גדול להיחשף בפני חיילות או חיילים אחרים במהלך השירות הצבאי. הניתוחים פותרים להם את הבעיות האלה, מאפשרים להם לשפר משמעותית את איכות חייהם, את הביטחון העצמי שלהם ואת תחושת הנוחות שלהם עם גופם.
בנוסף לעיסוק זה, ד"ר ארד עוסק גם בניתוחי חזה של מי ששינו את מינם: בניית שד בטרנסג'נדריות והסרת שד בטרנסג'נדרים.

אני מקווה ששכנעתי אתכם שניתוחים פלסטיים הם הרבה יותר מניתוחי הגדלת ישבן במיאמי, מתיחת עפעפיים בקוריאה או שיפוץ פנים בלוס אנג'לס. מדי יום ביומו במחלקות הרפואה הפלסטית בעולם מתרחש קסם. תינוקות שנולדו עם עיוותים, ילדים שנשפך עליהם מרק רותח, נשים שעברו כריתת שדיים, גברים אחרי תאונות דרכים, וכן, גם מי שרוצים לשפר את איכות חייהם כי המראה שלהם שונה, אלה שחשים שנולדו למין הלא נכון ורוצים לשנות את המראה כדי לא לחיות באומללות נצחית - הרפואה הפלסטית מצילה חיים, משנה חיים - ומשפרת איכות חיים. לא דברים מובנים מאליהם.

דין אריאל הוא סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב וצלם. בקרו באתר האינטרנט ובאינסטגרם שלו