כאשר אנחנו כמבוגרים חושבים (בבטן מתהפכת) על תופעת הבריונות בבתי הספר אנחנו נוטים לתת את הדעת בעיקר לקורבנות הבריונות, וזה מאוד טבעי. אולם התבוננות רק בילדים שסובלים מבריונות עלולה להחטיא את הצד השני של המשוואה - הבריונים עצמם.
אף הורה לא רוצה לגדל בכוונה ילד אגרסיבי, ובכל זאת רבים מאיתנו מצאנו את הילדים הנעימים, המתוקים, המלאכיים שלנו מעורבים בהתנהגויות תוקפניות ואף מרושעות. ראיתם פעם ילדי גן חוטפים אחד מהשני צעצועים או מונעים בתקיפות מילד קטן מהם להתגלש במגלשה? אלו אינם מחזות קלים לעין וללב ההורי.
חלק מההתנהגויות התוקפניות הן תוצאה של תהליך גדילה והתפתחות נורמלי ותואם גיל. ילדים צעירים חוטפים או מרביצים מפני שעדיין לא רכשו בכלל שליטה עצמית, ילדים גדולים יותר נזרקים לעיתים לסיטואציות חברתיות מורכבות ללא יכולת שליטה מספקת. האתגר הגדול שלנו ההורים הוא להבין מתי ההתנהגות הלא נעימה או התוקפנית של ילדנו, על אף היותה לא רצויה, היא חלק מתהליך התפתחותי תקין ומתי מדובר בדגל אדום המתנופף מול עינינו.
אז מהי למעשה בריונות?
נראה כי לאחרונה משתמשים במילה בריונות כלאחר יד. חשוב להדגיש כי בריונות איננה "נועם חטף לי וזה לא פייר", והיא אינה דומה לקונפליקט, עימות בין שני ילדים, שבו אין ביניהם הבדלי כוח. זהו קונפליקט שכיח בגיל הילדות והוא איננו מעשה בריונות. בריונות איננה אירוע חד פעמי או מעשה אקראי של התנהגות מרושעת, אלא אסטרטגיית התנהגות הכוללת דפוס תוקפני ומתמשך המיועד כלפי ילד אחר, שבאופן כלשהו יש לו פחות כוח במערכת היחסים. היא כוללת הפגנה קבועה של כוח והשגת יעדים בעיקר בעזרת איומים, ובמצבים מסוימים גם בפעילות אלימה, המתבטאת בעיקר על ידי הטרדה אגרסיבית מתמשכת וחוזרת במטרה לפגוע, ולמרות סימנים ברורים למצוקת הקורבן.
זו לא סתם התפלפלות מיותרת על מונחים. הבנה של מהי התנהגות בריונית לעומת מהי התנהגות תואמת גיל תאפשר להורים ולמערכת החינוכית והטיפולית לעשות הפרדה בין המקרים ולהתייחס לכל אחד מהם בצורה המתאימה והראויה. להגדיר ילד כבריון הוא לא דבר של מה בכך, זוהי הגדרה חמורה וקשה, וילד שמוגדר כך על ידי הוריו וסביבתו עלול לפתח התנהגות שתתאים להגדרה אותה הלבישו עליו. לכן עלינו להיזהר ולהיות מאוד ברורים לגבי מתי מדובר בבריונות.
מה מאפיין ילדים שמתנהגים בבריונות?
התנהגות בריונית יכולה לנבוע ממניעים רבים, אולם ניתן לזהות בה מאפיינים משותפים. איתור שלהם מאפשר התערבות יעילה בשלבים מוקדמים. זוהי עובדה חשובה מאחר והאופי והיכולות של ילדים עדיין לא מעוצבים לחלוטין, והתערבות בשלבים מוקדמים יכולה לאפשר צמיחה והחלמה מלאים יותר. ישנם כמה מאפיינים שנמצאו משותפים לילדים שהפגינו התנהגות בריונית:
• חוסר יכולת להרגיש אמפתיה לאחר: ילדים בעלי התנהגות בריונית לרוב מתקשים במודעות עצמית ובאינטליגנציה רגשית, ובעיקר לא מצליחים לחוש אמפתיה. אמפתיה היא היכולת לשים את עצמך בנעלי האחר ולדמיין איך אתה היית מרגיש לו היית במקומו.
• חוסר ביטחון: הדבר המשותף שנמצא אצל כל הבריונים היו חוסר בביטחון עצמי. ההתעללות וההצקות שלהם לאחרים הן הקיר שהם משתמשים בו כדי למנוע מאחרים לראות עד כמה חסרי ביטחון הם. השפלת האחרים היא למעשה מנגנון הגנה לא מתאים, שעוזר לאותם ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך להרגיש טוב יותר עם עצמם.
• צורך בשליטה: בריונים רבים מבקשים לשלוט על הכול ועל כולם בגלל שהם מרגישים שהחיים שלהם יצאו משליטה או שהם חשים שמישהו יכול לפגוע בהם אם הם לא יהיו בשליטה מלאה במצב. הם מבקשים לשלוט בכולם כדי לוודא שאף אחד לא יתרומם מעליהם ויפגע בהם. לעיתים אלו ילדים שחושבים שאם הם שולטים בילדים אחרים, סימן שהם מקובלים חברתית.
• אימפולסיביות גבוהה: ילדים בעלי התנהגות בריונית לרוב אימפולסיביים ומתקשים לחשוב מראש מה יהיו תוצאות התנהגותם על מצבו הפיזי או הרגשי של האחר.
• תשוקה לכוח ומעמד: בריונים רבים חשים תשוקה להשגת כוח ומעמד בקבוצה החברתית שלהם. הם בעלי יכולות חברתיות חלשות ומשתמשים בהתנהגות הבריונית כדי לבסס לעצמם מעמד חברתי גבוה. לעיתים הבריונים יהיו דווקא הילדים היותר מקובלים, שמשתמשים בבריונות כדי להמשיך ולתחזק את מעמדם החברתי.
• חוויות ילדות כואבות: ילדים שחוו ילדות כואבת: התעללות, הזנחה, בית לא מתפקד ועוד, נוטים יותר לפגוע באחרים. בריונים רבים סבלו מבריונות בעצמם.
• חשיפה מוקדמת לאלימות: ילדים שהיו מעורבים במעשי בריונות היו לעיתים קרובות חשופים החל משלב מוקדם מאוד בילדותם למעשי אלימות. זה יכול להיות מעשי אלימות בין בני הבית, חינוך נוקשה ואגרסיבי הכולל מכות מצד ההורים לילדיהם, וזה גם יכול להיות חשיפה מוקדמת ולא מותאמת לסרטים ולמשחקי מחשב אלימים. כתוצאה מכך הם חווים אלימות כדבר חיובי, כדרך של בידור והעברת הזמן.
• חוסר בגבולות עקביים וברורים: בריונים רבים מגיעים ממשפחות בהן ההורים לא הצליחו לייצר מערכת גבולות יציבים וברורים, שמתווים דרך ברורה בין מותר לאסור ובין טוב לרע.
• בעיות תוקפנות: ילדים רבים מתנסים בהתנהגות תוקפנית אך מוותרים עליה ככל שמתפתחים אצלם כישורי השפה והמיומנויות החברתיות. ילדים בריונים לא מצליחים ללמוד להמיר את התוקפנות בדיבור או בכישורים חברתיים, היכולת שלהם לפתירת בעיות היא לקויה והדרך שלהם נשארת השימוש באלימות
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדינו לא להפוך לבריונים?
ישנם דברים רבים שאנו יכולים לעשות, בפרט בגילאים הצעירים, על מנת לעזור להם להמיר התנהגות תוקפנית תקינה ותואמת התפתחות לצורות אחרות של השגת מטרות ויעדים ולא לפתח עם הזמן התנהגות בריונית.
• למדו את ילדיכם אמפתיה. השער לאמפתיה הוא קידום תקשורת פנים אל פנים בעידן הטקסטים והסמארטפונים. כאשר ילדים עסוקים בעיקר במסכים ובוחרים אמוג'ים כדי להביע את עצמם בוווטסאפ, הם לא בהכרח לומדים רגשות. למדו את הילדים להסתכל תמיד על צבע העיניים של מי שמדבר איתם כי זה יעזור להם להתכוונן לאדם האחר ולהקדיש לו תשומת לב ישירה.
• למדו את ילדיכם לזהות את רגשותיהם ולהביע אותם החוצה מגיל צעיר, דרך שימוש בשפה רגשית. "אני רואה שאתה מתוסכל", "שמתי לב שאת מאושרת עכשיו" וכדומה. לפני שילדים יכולים להזדהות ולהרגיש אמפתיה עם רגשותיהם של אנשים אחרים, הם צריכים להבין כיצד לעבד את רגשותיהם שלהם. ברגע שהם יכולים לזהות את הרגש שלהם, הם יכולים לפתח טוב יותר את כישורי הוויסות העצמי ואז לבצע את הצעד הבא להבנת רגשותיהם של אחרים.
• שאלו את ילדיכם שאלות קצרות, ממוקדות וישירות לגבי איך היה יומם. שאלו שאלות לגבי מקומות בהם מעשי בריונות קורים בדרך כלל כמו מגרש המשחקים או, לילדים גדולים, האינטרנט. שאלו שאלה כמו: מה עשית היום בגן המשחקים? עם מי שיחקת שם?
• חזקו את ההערכה העצמית של ילדכם. הציעו לו מגוון רחב של פעילויות שונות ועודדו אותו לעשות מה שהוא אוהב ונמשך אליו: ספורט, יצירה, מוזיקה, ריקוד, דרמה וכדומה.
• היו מעורבים בחיי ילדיכם. דעו מי הם החברים שלהם, עם מי הם מסוכסכים ומה מצבם החברתי.
• הקפידו לשים גבולות ברורים, יציבים ועקביים, מתוך אהבה, קבלה והכלה לילדיכם. גבולות אלו יתוו עבורם מהי התנהגות טובה ומה לא, מה עושים ומה לא תאפשרו שיקרה אצלכם במשפחה. הימנעו משימוש בעונשים גופניים ו/או משימוש בשפה מעליבה ומורידה.
• היו ברורים מאוד לגבי המסרים שאתם מעבירים לילד על מהי התנהגות ערכית ומכבדת בעיניכם. הדגימו זאת לילד במילים אבל בעיקר במעשים, והוו דוגמה אישית רציפה עבורו.
• הקשיבו למה שיש לצוות החינוכי להגיד על התנהגותו החברתית והרגשית של ילדכם וקחו את זה לתשומת ליבכם. הצוות החינוכי רואה את הילד לאורך שעות היום הארוכות, לעיתים יותר מההורים, הוא רואה אותו באינטראקציות חברתיות ורגשיות ולעיתים הם רואים דברים שההורים לא יכולים לראות.