אם זו אהבה - אז למה היא לא טובה?

לפני כמאה שנים כתב המשורר הגרמני ריינר רילקה כי "לאהוב אדם אחר הוא אולי הדבר הקשה ביותר מכל המוטל עלינו, הקיצוני ביותר, אחרון הניסיונות והמבחנים, המשימה שכל משימה אחרת היא רק הכנה לקראתה". על זה הוסיפה הוגת הדעות היהודיה גרמניה חנה ארנדט כי "אהבה היא אחת ההתרחשויות הנדירות ביותר בחיי אנוש".

ובאמת נראה שאין אדם שהיה או נמצא במערכת יחסים רומנטית שלא שואל את עצמו מדי פעם "למה זה מסובך כל כך? אם זה טבעי, זה לא אמור להיות קצת יותר קל?" אני פוגש את השאלה הזו בקליניקה, ושאלתי אותה (ועדיין שואל לפעמים) בצורה כזו או אחרת לא מעט פעמים בעצמי. הנה כמה סיבות לכך, וגם ניסיון להפוך את זה לקצת פשוט יותר.

אחד הדברים שהופכים מערכות יחסים רומנטיות לקשות לפרקים, הוא שהן דורשות מאיתנו רמה גבוהה יותר של אינטימיות מכל מערכת יחסים אחרת. רמת הקירבה - רגשית, פיזית, נפשית ואפילו רוחנית - יכולה להיות מהממת (מלשון הלם) לפעמים. אנחנו נמצאים במתח מתמיד מול האינטימיות הזו - מצד אחד רצון לשתף ואפילו להישען על מישהו/י שימלאו את כל הצרכים הרגשיים שלנו, ומנגד פחד לאבד את עצמנו ולהיעלם בתוכה.

כדי להתמודד עם המתח הזה אנחנו צריכים תחושת עצמיות מבוססת, שיכולה להתמודד עם רגעים של הישענות על אדם אחר, אך יכולה גם לסמן לנו מתי אנחנו צריכים מעט יותר מרחב לעצמנו. אותה אינטימיות מחייבת אותנו גם להיות חשופים, ועם החשיפה באה פגיעות, שאנחנו לא בדיוק ממהרים לחשוף. אבל אף מערכת יחסים (רומנטית) לא יכולה להתקיים בלי זה, וכשאנחנו נאבקים בזה (מתוך פחד מובן להיפגע), זה הופך למסובך יותר.

הציפיות סביב מערכות יחסים יכולות להיות בדיוק מה שהופך אותן למורכבות כל כך. יש לנו מעין 'חזון' של מה שאנחנו רוצים, ועבור הרבה אנשים לסגת מהציפיות האלה הוא דבר מאתגר במיוחד. לכל אחד מאיתנו ישנן ציפיות איך תיראה מערכת היחסים המושלמת. בפועל, זה אף פעם לא קורה. זה אולי מתחיל בדיוק כמו שדמיינתם, הבטן שלכם מלאה פרפרים והאוכל שלכם פתאום מלוח נורא, אבל אחרי זמן מה החידוש ותחושת האופוריה מפנים את מקומם לשיגרה ולפעמים אפילו לשעמום.

אם זה לא מספיק, אחד הדברים שאנחנו עושים (כפרטים וגם כזוגות) באופן לא מודע הוא השוואה חברתית. זה אף פעם לא דבר מועיל, אך בעידן הרשתות החברתיות שכל הזוגות סביבכם תמיד נראים מושלמים בחופשה המושלמת עם האוכל המושלם, זה גרוע עוד יותר ומעלה את רף הציפיות עוד יותר גבוה. מה שאתם לא רואים, זה שמעבר לתמונות המהודקות באינסטוש ולפוסטים הדביקים בפייסוש, סביר מאוד להניח שמתקיימים גם אצלם קשיים דומים מאוד לאלה שאתם חווים.

קחו רגע 50 שנים אחורה. זה לא שמערכות יחסים אז היו הדבר הכי פשוט בעולם, אבל היו להן הרבה (הרבה) פחות הסחות דעת. והיום? היום לכולנו מחוברת ליד הסחת דעת אחת גדולה - הטלפון הנייד. בין אם מדובר בנטפליקס, אינסטגרם או ויקיפדיה, הסחות הדעת האלה עלולת להיות הרסניות למערכת היחסים משום שברגע שבן/בת הזוג מנסים לדבר איתכם ואתם עסוקים במשהו אחר (שבנינו, לא בדיוק מציל את האנושות), המסר שעובר הוא "יש משהו חשוב יותר". אולי אתם לא מתכוונים לזה, אבל אתם דוחפים את בן/בת הזוג ומרחיקים אותם. סביר להניח שזה קרה לכם פעם עם חבר או חברה, נסו להיזכר איך הרגשתם, ואז נסו להבין למה מערכת היחסים שלכם צריכה פחות מזה.

נו, זה באמת המובן מאליו. זוכרים שפעם הייתם מוצאים בבוקר פתק קטן על המקרר "אני אוהב/ת אותך" והתרגשתם מזה כמו חתול עם משחק לייזר? אז זה היה מיוחד, אבל אחרי שנתיים, שלוש או חמש, זה כבר לא קורה ובמקום זה צועקים לכם מהחדר השני למה לא הורדתם את הזבל. הקיום שלכם והדברים שאתם עושים (או להיפך, הדברים שבן/בת הזוג עושים עבורכם) עוברים נורמליזציה ולאט לאט הופכים למובן מאליו, וזה (ביחד עם הציפיות) מפנה מקום בעיקר לטענות.

בן/בת הזוג שלכם והדברים שהם אומרים ועושים, הם לא מובן מאליו, הם יכולים להפסיק והם יכולים ללכת. כל מחווה והבעת חיבה הן מיוחדות ונחשבות, כמו גם הכרת תודה עליהן, והן דורשות הדדיות.

הפרח בגני - זו קלישאה, אבל קלישאות הפכו לכאלה מסיבה טובה. מערכת היחסים שלכם היא דבר גדול יותר מכם או מבן/בת הזוג שלכם. היא מעין ישות שלישית שמורכבת משני סובייקטים ויש לה חיים משל עצמה. היא כמו גינה, וכדי שהגינה שלכם תהיה יפה ומלבלבת, אתם צריכים לעבוד (במקרה הזה אי אפשר לשלם למישהו אחר שידאג לה), להשקות אותה ולטפח אותה. איך? תנו מקום לאינטימיות, ותרו על הציפיות שלכם, צמצמו הסחות דעת למינימום ואל תקחו דברים כמובן מאליו. תהיו נוכחים במערכת היחסים שלכם, צרו חוויות חדשות עם בן/בת הזוג, החיו חוויות ישנות וחפשו אהבה שאינה חיה על ניצוצות ופרפרים, אלא אהבה עמוקה ובוגרת יותר שניזונה מדאגה, הערכה, כבוד, וכן - גם סקס. זה לא יהיה מרגש כל הזמן, אבל שני הצדדים צריכים לעשות את זה כדי שתהיה לכם גינה שאתם אוהבים.

אז כמו שבארי וייט שר - love ain't easy. מצד שני, הפסיכואנליטיקאי היהודי גרמני אריך פרום טען שלמרות שהיא לא קלה, אהבה היא התשובה לקיום האנושי, אם רק נזכור שמדובר ביחס בין שני בני אדם, שונים מטבעם, שצריכים להיפגש באמצע.