אם תעשו סקר זריז בין ההורים במקום העבודה שלכם, תגלו שהדבר שהכי מפחיד אותם הוא שיציקו לילדים שלהם בבית הספר, שינהגו כלפיהם בבריונות, שיצחקו עליהם. הפחד הזה מבוסס על החוויות שלנו משנות הילדות ועל דיווחים שוברי לב על ילדים שהיו קורבן להתנהגות כזו. הפחד הזה, החשש שיצחקו על הילדים שלנו, פוגש אותנו בכל מיני מקומות ומשפיע על ההתנהגות שלנו ביומיום, וגורם לנו לפעמים לרצות שהילד שלנו "יישר קו" עם חבריו, שלא יהיה שונה, שישתלב בקלות עם חבריו לכיתה.
כאשר ילד נמצא בעודף משקל (לא סובל, נמצא) - רוב ההורים נתקלים בקושי הזה בדיוק. הם חוששים שילדים אחרים יצחקו עליו, יתרחקו ממנו ויסמנו אותו כשונה. הפחד ההורי הזה מתעצם במקרה הזה אפילו יותר כי השמנה זה נושא רגיש גם אצל מבוגרים. המורכבות הזו גורמת לרוב ההורים לטעות פעם אחר פעם כשהם באים "לטפל" בנושא. גם אם הם נוזפים בילד על הרגלי האכילה שלו, וגם אם הם באים בשיא הרגישות לדבר עם הילדים שלהם על המחיר הבריאותי שהם עלולים לשלם - הם יגרמו לרוב יותר נזק מתועלת.
וזה מוכח מדעית. מחקר שנערך ב-2016 באוניברסיטת קורנל ופורסם בכתב העת להפרעות אכילה ומשקל קבע נחרצות כי כל התייחסות למשקל הגוף של ילדים גוררת תוצאה שלילית. עורך המחקר אמר בזמנו כי להערות ההורים על משקל יש "השפעה מצלקת", וזה לא משנה אם מדובר בהערות חיוביות או שליליות, תדירות או כאלה שנשמעו לעיתים רחוקות.
מחקר אחר, שהתפרסם באוגוסט 2013 ב-JAMA Pediatrics הראה כי מתבגרים להורים שעסקו בשיח הקשור למשקל עסקו יותר בדיאטות וסבלו יותר מהתקפי אכילה והתנהגויות לא בריאות בניסיון לשלוט במשקל, וזאת בניגוד לילדים שגדלו בבתים בהם היה שיח שהתמקד באכילה בריאה.
כמה ילדים אמורים לשקול?
כל הורה זוכר את הביקורים הראשונים בטיפת חלב ואת טבלאות האחוזונים מזרות האימה. כל תינוק שהיה בחלק התחתון או העליון של הטבלה, זיכה את הוריו, אמו בדרך כלל, בשיחת נזיפה מהאחות, לפעמים אפילו בהנחיות תזונתיות מפורטות. התחושה הזו שהילד שלנו אמור להיות במשקל מאוד מסוים נשארת איתנו, זאת למרות שטווח האחוזונים הוא רחב, ולא כולם אמורים להיות ממוקמים בדיוק באמצע שלו, יש ילדים רזים יותר וילדים שמנמנים יותר, וזה ממש בסדר.
רוני צור, דיאטנית קלינית, מטפלת בהתנהגויות אכילה ותפיסת גוף בגישת "שפת האכילה", סבורה שהורים חייבים לקחת נשימה ולהירגע בנושא הזה, נכון, זה לא פשוט, אך מתוך לחץ אנו הופכים לתגובתיים ועושים את כל הטעויות האפשריות. "ילדים נולדים שונים בתכונות שלהם האחד מהשני, וכך גם במבנה הגוף והמשקל שנועדו להיות בו כבוגרים. לעיתים ילד שנראה לנו 'שמנמן' נמצא במשקלו הטבעי, וכל עוד הוא שומר באופן עקבי על עקומת הגדילה שלו - גם אם הוא באחוזון גבוה מהממוצע - ואינו סובל מבעיה בריאותית, לא בהכרח נדרשת התערבות", אומרת צור.
במקרים בהם ילד נמצא מעל אחוזון 95 או מתחת לאחוזון 5, או כאשר חלה חריגה משמעותית (כלפי מעלה או כלפי מטה) בעקומת הגדילה שלו, חשוב לעשות בירור רפואי, תזונתי ורגשי בכדי לאבחן מהו הגורם לשינוי ולטפל בהתאם.
אני רק רוצה שהילד שלי יהיה בריא
הורים רבים טוענים שהפן האסתטי כלל אינו שיקול בעיסוק שלהם במשקל הילד, אלא רק הבריאות. ואולם, אותם הורים בדרך כלל לא יעירו לאח הרזה יותר על כמות האוכל שהוא שם בצלחת, ולא יעקבו אחר מספר הפעמים ששאר בני הבית ניגשים למקרר. גם כאשר הורים סבורים שהם מוטרדים בעיקר מהבריאות, סביר להניח שמה שמניע אותם הוא הפחד שלהם עצמם מהשמנה, ומהמחיר החברתי שהם חוששים שילדם ישלם.
וכאמור, מהמקום הזה בדיוק הורים נוטים להזיק. "כל הערה או התעסקות במשקל לא רק שלא תקדם את בריאותו של הילד, אלא דווקא תפגע בבריאותו הפיזית והנפשית", אומרת צור ומוסיפה כי "לא מדובר רק בהערות ישירות על משקלו של הילד אלא גם במבטים מודאגים או כועסים, בהערות עקיפות שהילד שומע, כמו לדוגמה כאשר ההורה מעיר על משקלם של אחרים או הורה שמדבר ומתעסק בדיאטות ובמשקלו שלו עצמו".
"מה שמשפיע בעיקר על בריאותו של הילד היא אכילה בריאה ומגוונת ופעילות גופנית סדירה ומהנה, תוך חיזוק הערך העצמי. אלו, חשובים לבריאותם של ילדים בכל המשקלים", אומרת צור, "חשוב להבין שמשקלו של הילד נקבע בעיקר מנטייה גנטית, ולכן נרצה לשים דגש על הבריאות ולא על המשקל, מה שיאפשר לו לגדול בריא למשקל שבו נועד ממילא לגדול".
"זה לא אומר שלאכילה ולאורח חיים לא פעיל אין השפעה, בהחלט יש להם", היא מבהירה, "ולכן נרצה לעזור לילד שלנו להיות פעיל, לאכול בריא ,להרגיש אהוב, ראוי ובעל ערך שאינו מותנה במשקלו, ולהימנע מדיאטות שבסופו של דבר רק משבשות את האכילה ומגבירות את הנטייה להשמנה".
"איך נתת לו להשמין ככה?"
צור מסכימה כי אחד הקשיים המשמעותיים של הורים בתחום זה הוא השדה החברתי, אבל סבורה כי המחיר החברתי אינו רק של הילדים. "זוהי אכן אחת הדאגות הגדולות של הורים. הם חוששים מכך שילדם יתמודד עם עלבונות וגינוי חברתי", אומרת צור, "גם הורים לילדים עם השמנה חשים לא פעם שיפוטיות וביקורת חברתית על תפקודם כהורים. הורים רבים מספרים לי שהם חשים אשמה וסופגים הערות כגון 'איך נתת לילד להשמין ככה?', או 'למה אתם לא עושים משהו'". לדבריה, הערות אלו גורמות להורים רבים - מבלי שישימו לב אפילו - להעיר לילדיהם ואף להאשים אותם במשקלם, וזו כמובן טעות. "הילד אינו אשם במשקלו וחשוב שההורים יבינו זאת ויבהירו זאת גם לילדם וימנעו ממנו להרגיש אשמה או בושה", היא מבהירה.
ויש כאן עוד נקודה חשובה להבהיר - העלבון שילדים עלולים לחוש מהוריהם חמור הרבה יותר מההצקות שהם סופגים בחצר בית הספר. "למרות שהערות מהסביבה אכן פוגעות ועלולות להשפיע לרעה על הדימוי העצמי, ישנם נתונים שמראים שהשכיחות הגבוהה ביותר של הערות, עלבונות ואפליה על רקע משקל מגיעה דווקא מהורים, ואלו הן הפוגעות ביותר בערך ובדימוי העצמי", אומרת צור. "לכן, בכדי להגן על ילדכם מהערות הסביבה חשוב להימנע מהערות ומעיסוק במשקלו, לחזק את הערך העצמי שלו ללא קשר למשקל, לתת לו גיבוי מלא ולהגן עליו ככל שניתן מהערות וביקורת על משקלו או על האכילה שלו".
אז מה הדבר הנכון לעשות כאשר הילד עם עודף משקל?
לדברי צור, הדבר החשוב ביותר שהורים יכולים לעשות כאשר הילד נמצא בעודף משקל הוא "לפני הכול- לא להזיק". איך עושים את זה כאשר השיח על המשקל רק מרחיק מבריאות? ביקשנו מצור רשימת כללי התנהגות:
1. הימנעו מהערות על המשקל ומדיאטות על סוגיהן - אלו בסופו של דבר רק יחריפו את הנטייה של ילדכם לעלות במשקל.
2. הימנעו מהערות על האכילה של הילד - הערות (ומבטים) כגון "לא יכול להיות שאתה רעב" או "רק לפני רגע אכלת", יגרמו לו רק לאשמה, בושה והסתרה. גם רעב ושובע הם תכונות מולדות וישנם ילדים רעבים יותר. זכרו שרק הילד יודע האם, מתי וכמה הוא רעב, ומתי הוא שבע, ואפשרו לו לשמור על הקשב למנגנוני הרעב והשובע שלו. הגבלות והערות רק יחריפו אכילה שאינה קשובה למנגנונים אלו וישבשו את האכילה.
3. עודדו חשיבה ביקורתית על תעשיית הרזון ועל המסרים החברתיים המודדים את הערך על פי המראה או המשקל ופוגעים בערך העצמי.
4. תנו דוגמה אישית. זכרו שילדים לא באמת לומדים ממה שאנחנו אומרים, אלא מהאופן שבו אנחנו מתנהגים. הוו דוגמה אישית לאכילה בריאה, מגוונת ומהנה, מתוך רשות וללא רגשות אשמה או עיסוק יתר באוכל ובמשקל. אם אתם מתקשים בכך, העזרו באיש מקצוע בכדי שתוכלו להוות מודל בריא לחיקוי.
5. צאו לילד מהצלחת: זכרו שתפקידכם כהורים לדאוג לאוכל בריא, טעים ומגוון שמתאים לילדכם, ותפקיד הילד לבחור מתוכו מה וכמה לאכול. הימנעו מלהיכנס לו לצלחת או לנסות לשלוט בכמויות.
6. הקפידו על ארוחה משפחתית: מחקרים מצאו שהתזונה של ילדים ומתבגרים שאכלו ארוחות משפחתיות לפחות פעם-פעמיים בשבוע הייתה בריאה יותר, ואחוז ההשמנה של הילדים היה נמוך יותר גם כבוגרים. ארוחה משפחתית באווירה רגועה ונעימה מהווה הזדמנות להעביר מסרים מקדמי בריאות מתוך דוגמה אישית.
7. עודדו את ילדיכם להיות פעילים מתוך הנאה ובריאות, ולא לצורך ירידה במשקל.
8. העצימו ושבחו את ילדיכם על כל התכונות וההתנהגויות הראויות להערכה שלהם, כמו נדיבות, חמלה, חריצות, הגינות או כל ערך חשוב אחר שאתם מזהים ומעריכים. זה תורם לערך ולביטחון העצמי של ילדכם, מה שיקדם את בריאותם הנפשית והפיזית.
9. קבלו אותם ותראו להם שהם אהובים ושווים בכל משקל כך שילמדו לאהוב ולקבל את עצמם - זה יעזור להם לטפל בעצמם הכי טוב שאפשר כאשר יגדלו. אם הם יחושו טעוני תיקון ויחושו אשמה ובושה בגופם זה לא יהפוך אותם לבריאים או רזים יותר - אלא בדיוק להפך.