פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הספר השחור

      צילום: אתר רשמי, ויקימדיה

      שכבה אחר שכבה, קילוף אחר קילוף - אטלס האנטומיה שצמח מתוך זוועות המשטר הנאצי עדיין נחשב ליצירת מופת, ולכלי עזר חשוב בניתוחים מורכבים: סיפורו של המדריך הרפואי שבשבילו מוכנים רופאים לשכוח כמעט הכול

      ד"ר סוזן מקינון הייתה זקוקה לעזרה בבואה להשלים הליך רפואי מורכב. היא הושיטה יד - כפי שהיא עושה לעתים קרובות - לעבר ספר אנטומיה מאמצע המאה ה-20. בפנים היא מצאה, כרגיל, איורים מפורטים ומועילים של גוף האדם - שכבה אחר שכבה, קילוף אחר קילוף.

      מקינון , מנתחת אמריקנית המתמחה במערכת העצבים מאוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס, השתמשה בספר שנחשב לטוב מסוגו בעולם הרפואה. הוא עשיר בפרטים ומספק רישומים חדים וגרפיים מאין כמוהם של העור והעצמות, מערכות השרירים והגידים, העצבים ואיברי גוף האדם. שמו: "Pernkopf Topographic Anatomy of Man", או "האטלס האנטומי של פרנקופף", כותר תמים ובלתי מזיק לספר המסמל (ולמעשה ממחיש) את זוועות המשטר הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה.

      מתוך האטלס האנטומי של פרנקופף (אתר רשמי , ויקימדיה)
      המטרה: מחקר ולימוד. האמצעי: גופות אסירים פוליטיים. איורים מתוך הספר

      אם נדייק, הספר הוא תוצר עבודתו של אדוארד פרנקופף, דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת וינה בתקופת המשטר הנאצי. פרנקופף, תומך אדוק של המפלגה, נהנה במשך כשני עשורים משיטות "המחקר" שלה. אלו הגדירו, בין היתר, אוכלוסיות מסוימות כתתי-אדם, החריגו אותן ממערכת החוקים המקומית, ואיפשרו, למשל, משלוחי גופות בלתי פוסקים ממחנות הריכוז וההשמדה אל המוסדות האקדמיים. התוצאה, 82 שנים לאחר פרסום המהדורה הראשונה של האטלס, עדיין נחשבת לעבודת מופת אנטומית, כהגדרת מומחי רפואה בעלי שם עולמי.

      "מובן שאני חשה אי-נוחות כשאני חושבת על המקור", סיפרה מקינון ל-BBC הבריטי, שעסק לאחרונה באופן נרחב בסיפורו של המדריך האנטומי, "אך השימוש בספר הוא חלק מהותי מהאתיקה המקצועית שלי. במובן מסוים, לא הייתי יכולה לעשות את העבודה שלי בלעדיו".


      פרנקופף טיפס במעלה הסולם האקדמי הווינאי בעזרת הסוליות הקשיחות של מגפי המפלגה הנאצית - ולא מדובר כאן במטבע לשון פתלתל במיוחד. עמיתיו הגדירו אותו כנציונל-סוציאליסט נלהב, והוא הגיב בהתאם כבר מ-1938, כשבא לעבודתו לבוש במדים האהובים על אדולף היטלר.

      ב-1939, חוק חדש של הרייך השלישי הבטיח כי גופות האסירים שהוצאו להורג יישלחו מיד למחלקת האנטומיה הקרובה. המטרה: מחקר ולימוד. פרנקופף מינף את החוק לכדי ימי עבודה של 18 שעות, שבהם ניתח גופות לעיני צוותים של ציירים ומאיירים. המשלוחים לא פסקו, וחדרי האוניברסיטה התמלאו גופות. "לפחות מחצית מ-800 הציורים באטלס התבססו על גופות אסירים פוליטיים", העריכה ד"ר סאבין הילדבראנדט מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד האמריקנית, "הן כללו הומואים ולסביות, צוענים ומתנגדים אידיאולוגיים, ויהודים כמובן".


      המהדורה הראשונה של הספר, שפורסמה ב-1937, כללה - לצד חתימת המאיירים הראשיים - צלבי קרס ואת סמל הברק הכפול של ה-אס.אס. הסמלים שרדו אפילו את המהדורה האנגלית הכפולה של הספר ב-1967, אך פרסומים מאוחרים יותר מחקו מדפיו את העיטורים הנאציים. מאז, אלפי עותקים נמכרו ברחבי העולם, והמדריך תורגם לחמש שפות בסך הכול. "האיורים מרשימים, מדובר בעבודת אמנות יוצא דופן", החמיאה אחת ההקדמות תוך דילוג אלגנטי מעל העבר המדמם שהובילה ליצירת אותה עבודת אמנות.

      שנות ה-90 סימנו את תחילת היקיצה של סטודנטים ומוסדות אקדמיים ברחבי העולם, שהחלו להרהר בקול רם בזהות אותן דמויות מאוירות. הממצאים הובילו להורדת הספר מהמדפים ב-1994, אך כמה עותקים נשמרו "לצורך תיעוד היסטורי", בעוד רבים אחרים עשו דרכם לשוק החופשי. המחיר: מאות דולרים לספר בודד - מחיר סטנדרטי יחסית לספר אנטומיה ברמה גבוהה, שמאמיר לארבע וחמש ספרות עבור מהדורות מוקדמות יותר. הביקוש: רב.

      "זו גם הציפייה של החולים שלי"

      אדוארד פרנקופף נואם (אתר רשמי , ויקימדיה)
      פרנקופף נואם בווינה, אפריל 1938 (תצלום: ויקימדיה)

      העבר האפל שהוליד את הספר עורר ביקורת ברורה מאליה על השימוש בו והתנערות ממוסדת כמעט מוחלטת, אך סקר בריטי עדכני מצא כי 59% ממנתחי הממלכה מודעים לקיומו, ו-13% מהנשאלים אף הודו כי הם משתמשים בו גם עתה. רוב מוחץ (69%) של רופאים הצהירו כי הם היו חשים בנוח להשתמש בו אם נסיבות כתיבתו היו גלויות וידועות להם, ורק 15% מהנסקרים הביעו התנגדות גורפת.

      "אי אפשר אפילו להתחיל להשוות אותו לספרים אחרים מבחינת רמת דיוק וירידה לפרטים", הסבירה מקינון. לדבריה, הוא נמצא יעיל במיוחד במהלך ניתוחים מורכבים, בהם הוא מסייע לה לפענח איזה מבין העצבים הרבים שפועלים בגוף הוא מקור הכאב. מקינון הדגישה כי היא נעזרת באטלס רק לאחר שהיא מבהירה לכל הנוכחים בחדר הניתוח את מקורותיו, והוסיפה כי לאחר שלמדה בעצמה על השתלשלות האירועים, היא החלה לשמור על הספר בארונה האישי. "כמנתחת, אני חושבת שזה מובן מאליו שעליי להשתמש בכל כלי העומד לרשותי כדי למקסם את הסיכוי להגיע לתוצאה מוצלחת", הוסיפה, "ואני חושבת שזו גם הציפייה של החולים שלי".

      סיפורו של אדוארד פרנקופף

      פרנקופף נעצר בתום המלחמה וסולק מהאוניברסיטה. הוא הוחזק במחנה מעצר במשך שלוש שנים, אך לא הואשם מעולם בביצוע פשע כלשהו. עם שחרורו, הוא שב למוסד האקדמי והמשיך לעבוד על המדריך, עד שעידכן את המהדורה השלישית, שיצאה לאור ב-1952. הוא מת שלוש שנים לאחר מכן, מעט לפני פרסום המהדורה הרביעית.

      עשרות שנים לאחר מכן, האטלס עדיין נחשב לאחד המקורות הרפואיים הטובים ביותר כשנדרשת הדמיה אנטומית ויזואלית בזמן ניתוח. "אלו מאיתנו שלמדו 'לראות' יותר טוב בעזרתו משתמשים בו בכל פעם שסימני השאלה עולים", הודתה הילדבראנדט, "ויש מנתחים שמוצאים אותו בלתי ניתן להחלפה בהליכים מסוימים. כך או כך, אני לא משתמשת בו בשיעורי האנטומיה שאני מעבירה, אלא אם יש לי מספיק זמן כדי לצלול יחד עם התלמידים אל העבר וההיסטוריה".


      "אני לא מכיר אנשים שלמדו מהאטלס הזה ולא מדובר בספר פופולרי", אמר לוואלה! NEWS ד"ר יובל שפירא, מנהל היחידה לשחזור עצבים פריפריים וסגן מנהל המערך הנוירכירוגי במרכז הרפואי איכילוב, "אני למדתי בטכניון, אבל להערכתי ולידיעתי באף אחת מהפקולטות לרפואה בארץ לא לומדים עם זה, ולמיטב ידיעתי הוא לא מצוי בסילבוסים של פקולטות לרפואה בחו"ל".

      עולם התוכן הרפואי של האטלס מתמקד בתיאור עצבים פריפריים, שהם מעין רשת של עצבים הממוקמת מחוץ למערכת העצבים המרכזית, אך השאלות העולות ממנו זולגות במהירות לתחומי האתיקה והמוסר. "ד"ר מקינון מתארת שם מקרה מאוד ספציפי, שבו היא נתקלה בקושי לזהות עצב מסוים במערכת העצבים. היא נעזרה באטלס, ואז עלתה שאלה אתית אם אפשר להשתמש בו או לא", הסביר שפירא. "אני, באופן אישי, לא רואה מצב שאשתמש בספר כזה, שעשה שימוש במקורות לא ברורים, במקרה הטוב. אי אפשר להתעלם מהרקע ההיסטורי שלו ובעיני שימוש בו הוא לא מוסרי. לא חסרים מאמרים מדעיים מודרניים שמתארים אנטומיה ספציפית של כל מיני עצבים שיותר קשה לתאר אותם".