למה כולן (כמעט) רבות עם החמות בחופש הגדול?

אומרים שהיחסים של אמא ובת הם המורכבים ביותר, אולם נראה כי יש יחסים מורכבים מהם - יחסי כלה-חמות. כשמדובר באמא שלך, את כבר מכירה אותה, את השגעונות שלה, את היתרונות והחסרונות שלה, את יודעת להתנהל איתה ומולה, יודעת לרוב איך להעביר לה מה שאת רוצה וצריכה. אבל עם חמותך, זה סיפור אחר לגמרי. היא אמא אבל היא לא האמא שלך, היא בנאדם משמעותי שנמצא בתוך משפחתך, אבל לא בחרת להכניס אותה לשם, היא חשובה מאוד לבן זוגך, אבל יכולה לעיתים להוציא אותך מדעתך, ולא תמיד את יודעת או מצליחה להעביר לה את מה שאת מרגישה ורוצה.

במהלך החופש הגדול המצב נהיה מורכב אפילו יותר. הילדים בחופש, לעיתים ללא מסגרות, ההורים עובדים כרגיל והסבתא, חמותך, נקראת לעזור יותר. ואז מתחילים להיווצר יותר עימותים, כעסים ומתיחויות. יצאנו לבדוק את היחסים האלו בין כלה לחמותה: מה יוצר יחסים מורכבים או טובים ביניהן, מה מגביר מתח ואיך אפשר להתנהל בצורה נכונה יותר ביחסים האלו.

יש מספר סיבות למורכבות הקשר בין כלה לחמות. לעיתים מדובר על התנגדות מראש מצד ההורים לקשר עם בת הזוג, חוסר קבלה שלה והעברת ביקורת או שיפוטיות באשר לבחירה של בנם בה. זה יכול להיות על רקע השכלה, מעמד סוציו-אקונומי, דת, תרבות שונה, תחושה שהם לא מקבלים ממנה את הכבוד או היחס לו הם מצפים להם, גזענות ועוד.

במקרים אחרים, כאשר בן הזוג מגיע ממשפחה בעלת מבנה נוקשה ויחסים צמודים ומעורבבים מדי, המשפחה לא מאפשרת לבנה להתרחק ממנה ולהקים את משפחתו שלו. הרצון והצורך שלו להשקיע מבחינה רגשית בבת זוגו, להקדיש לה את זמנו ולהיות נאמן לה, נחווים במשפחתו כנטישה והדבר מעורר רגשות חרדה ואיום. מופעלים עליו לחצים של אשמה וסחטנות רגשית, והתחושה של ההורים היא שבנם אינו מקדיש להם תשומת לב מספקת ולמעשה זונח אותם לאנחות. רגשות קשים אלו מופנים לרוב כלפי האישה שנתפסת כאשמה בכך.

ולפעמים זה הפוך. יש מקרים בהם זו האישה שאינה מחבבת את הורי בן זוגה, והיא שיפוטית וביקורתית כלפיהם בדיוק מאותן סיבות.

כאשר הזוג מתחתן, ההתנגדות והקונפליקטים, שהחלו עוד לפני מיסוד הקשר ולא דוברו או קיבלו מענה, עלולים להפוך למלחמה ארוכת קרבות ושנים, המאופיינת בהתחשבנות הדדית, בעוקצנות ולעיתים גם בניתוק היחסים. גם זוגות שאצלם היה בהתחלה קשר טוב בין הכלה לחמותה עלולים לחוות עם השנים הידרדרות ביחסים הללו, במקרים רבים דווקא עם הצטרפות ילדים (נכדים) למשפחה.

אמו של הבעל עלולה להעביר ביקורת על תפקוד כלתה כאמא, או על בחירותיה הקרייריסטיות. הכלה עלולה לחוות את חמותה כמבקרת וכשיפוטית, או לחוש שהיא אינה עוזרת לה מספיק עם הילדים. לעיתים הכלה משווה את העזרה שהיא מקבלת מחמותה לעזרה שהיא מקבלת מאמה, וההשוואה הזו מעוררת אצלה תסכול וכעס כלפי חמותה, בעיקר בזמנים בהם עזרה כזו היא חיונית, כמו במהלך החופש הגדול.

נעמי, בת 46, אם לשלושה ילדים, אומרת כי מה שמפריע לה מאוד ביחסים שלה לאורך השנים עם חמותה היא העובדה, שהיא מרגישה שחמותה עוזרת הרבה יותר לבת שלה ולילדיה, מאשר להם. "כל קיץ, באופן קבוע, חמותי שומרת על הילדים של בתה. או שהיא מגיעה אליה או שהבת מביאה את הילדים לבית הוריה. זה כאילו שחמותי עובדת ומחתימה אצלה כרטיס מתחילת החופש ועד סופו, כשאני זו שנאלצת למצוא פתרונות מתחלפים עבור ילדיי. זה גם דורש ממני מאמצים רבים, גם גורם לתחלופה גבוהה של אנשים ששומרים עליהם, גם גורם לי להוצאות כספיות משמעותיות וגם מעייף, מתסכל ומטריף אותי. אני לא מבינה למה אי אפשר לחלק את תשומת הלב של סבתא בין שני ילדיה ובין כל נכדיה, ולמה אני צריכה להוציא לעצמי את הנשמה, כשגיסתי נהנית מבייביסיטר צמודה וקבועה ואהובה וחינמית כל החופש וכל חופש". כתוצאה מכך, אומרת נעמי, היא מתנהגת בצורה לא נעימה כלפי חמותה. היא קצרת רוח כלפיה, מסרבת לבוא לבקר אותה ושולחת רק את בעלה עם הילדים. "אם היא אינה מוכנה לעשות עבורי שום מאמץ, אני לא מוכנה להתאמץ בשבילה", היא אומרת בזעם.

אין ספק שהחופש הגדול עלול להוות נקודת הקצנה ביחסי הכלה-חמות. מדובר בפרק זמן ממושך שבו הכלה נזקקת לעזרת חמותה ועלולה לחוש שהיא אינה מקבלת אותה ממנה או שהעזרה הזו מגיעה עם הרבה ביקורת ואשמה מצד החמות.

שירי, אם לארבעה אומרת שהיא בוחרת בתקופת החופש הגדול לא להיעזר בחמותה כלל, למרות שהיא פנויה ומבקשת לעזור להם. "אני לא מסוגלת לסבול את המבטים שלה, את הביקורת שלה עליי, על השעות שאני עובדת, על איך שהבית שלנו נראה, על האוכל שיש אצלנו ועל ההתנהגות של הילדים. זה כאילו שכשהיא אצלנו המילים 'אשמה' ו'לא מספיק טובה' תלויות לה מעל הראש עם חצים עלי. לא תודה! אני לא צריכה את זה אצלי למשך חודשיים".

החמות מצד שני עלולה לחוש שמנצלים אותה, שלא מעריכים את עזרתה, או שדורשים ממנה רק לשמור על הילדים מבלי שמאפשרים לה להביע את דעתה בנושאים שנוגעים להם. נורית, אם לשני בנים וסבתא לחמישה מספרת שהיא מרגישה שהיא נספרת בעיני כלתה עוד פחות מבייביסיטר בתשלום.

"כשהבייביסיטר אומרת לה משהו על הילדים היא מקשיבה לה ומנסה לשנות או ליישם ונותנת לה הרגשה שהיא מעריכה אותה ושדעתה חשובה. כשאני אומרת לה משהו היא מתעלמת לגמרי או שהיא עונה לי בתוקפנות ובאופן לא נעים. למדתי לשתוק אבל זה כואב לי מאוד".

קושי ביחסים בין הכלה לחמותה עלול לגרום להקטנת תפקיד הסבתא מול הזוג, שאינו יכול ליהנות מעזרתה המתבטאת במתן אוזן קשבת, עצה ותמיכה, שמירה על הילדים ואפילו סיוע כלכלי, ומול הנכדים, שהם לרוב הנפגעים העיקריים. הנכדים אינם חווים ונהנים מהתפקיד המיטיב, המשמעותי והנפלא שסבתא יכולה למלא בחייהם, ולעיתים עלולים להחמיץ את הקשרים גם עם הסבא, הדודים ובני הדודים ועם שאר המשפחה המורחבת. במקרים קיצוניים של ניתוק הקשר לגמרי בין הזוג לחמות יש לעיתים על פני השטח שקט ורגיעה, אולם מתחת לפני השטח יש רגשות קשים מאוד של אשמה, טינה, כעס וגעגוע.

האם אפשר לעשות את זה אחרת? האם אפשר לגרום ליחסים בין כלה לחמות להיות טובים וקרובים? לפי עדי, אם לשלושה שיש לה קשר אוהב וקרוב עם חמותה זה 30 שנה, ושרה, חמות לשלוש כלות שעם כולן יש לה קשר מצוין, זה בהחלט אפשרי והן נותנות לנו טיפים איך לעשות את זה:

מצד הכלה:

• נסי להכיר את חמותך, את סיפור חייה ואת עברה. לעיתים קרובות תמצאי נקודות השקה ביניכן ותלמדי להעריך אותה על ניסיונה, על מלחמותיה וניצחונותיה ועל כל מה שעברה.

• זכרי שגם את וגם חמותך אוהבות את אותו אדם, בעלך ובנה, וששתיכן רוצות שהוא יהיה מאושר. הנה, כבר יש לכן נקודה משותפת שיוצרת קרבה.

• תזכרי שהיא לא אמא שלך ואת לא הבת שלה, גם אם אחת מכן הייתה רוצה את זה מאוד.

• בררי היטב את הנושאים שעליהם את מתעקשת עם חמותך, באופן כללי ובעיקר בנושא הילדים. החליטי על מספר מצומצם של דברים שהם "ייהרג ובל יעבור" מבחינתך, וחשוב לך שהיא תכבד אותם ותפעל על פיהם (לדוגמה, לא מרביצים לילד) ואת כל השאר תחליטי שאת לא רואה.

• כשחמותך שומרת על הילדים, תהיי גמישה ותזרמי. אל תנסי לחנך אותה ואל תנסי לשנות אותה. ביקשת עזרה וקיבלת? תני לה להתנהל עם הנכדים לפי הבנתה (פרט לאותם כללי יסוד מאוד מצומצמים שהגדרת אותם איתה מראש).

• תני לחמותך לעשות מה שהיא אוהבת לעשות עם הילדים ואל תכתיבי לה מה היא חייבת לעשות איתם. תני לה לייצר איתם את הקשר הייחודי שהוא רק שלהם.

• הוקירי תודה ותני לה להרגיש בזה ולדעת את זה.

• קשר שומרים עם החמות גם בתקופות שבהן את לא צריכה להיעזר בה. מתעניינים, מבקרים, יוצאים יחד ומפתחים יחסים.

• כשחמותך מעירה על משהו אל תיקחי את זה כפגיעה אישית. מותר לה להביע את דעתה ומותר לך להקשיב ולהחליט מה תעשי עם דעה זו. לא כדאי להיעלב כי בדרך כלל זה מגיע מדאגה ואכפתיות ולא מרצון להקטין אותך.

מצד החמות:

• אל תרגישי שהכלה לוקחת את בנך ממך. אם לא תקנאי בה ואם לא תחושי נגזלת תגלי לרוב שהקשר ביניהם דווקא מקרב אותו אלייך.

• לא את זו שבחרת בכלה וצריכה לחיות איתה, אלא בנך. מה שחשוב פה זה מה הוא מרגיש כלפיה ולא מה שאת מרגישה.

• הקפידי לא להתערב בחיי הזוג, בבחירות שלהם ובהתנהלותם עם ילדיהם ולא להשמיע את דעותייך, בעיקר אם לא נשאלת. לא דחוף להגיד כל דבר.

• גם אם נשאלת ישירות, חשבי היטב מה להגיד ומה לא, ואם את מרגישה שאת מהססת, עדיף לבחור לא להגיד. כשאת אומרת היי עדינה, שמרי על טון נעים ומתעניין ונסי לדבר לא במשפטי האשמה אלא במשפטים מקרבים ומחזקים.

• אל תעבירי ביקורת על כלתך באוזניו של בנך ואל תעמידי אותו בקונפליקט נאמנויות בינך לבינה.

• אם את יכולה ורוצה לעזור עם הנכדים (ובכלל), עזרי בלב שלם ולא מתוך תחושות של מרמור, ניצול וקורבנות. אם את לא יכולה אמרי את זה באופן ברור ומובן מבלי לשדר אשמה או מסכנות.

• כשאת עם הנכדים תיהני מהזמן שלך איתם ואל תהיי בתחושה של סבל. תעשי איתם דברים שאת אוהבת ומתחברת אליהם.

• מה שההורים אומרים לילדיהם קודם למה שאת, הסבתא, אומרת להם או חושבת לגביהם. נסי להקשיב לדברים שחשובים להורים וכבדי את רצונם בכל מה שאת יכולה.