הפנייה ימינה לכביש 721 מנתקת את האוטו בבת אחת מישראל. תחנת ביקורת גבולות ללא דיוטי פרי, אבל עם לא מעט מתנות. עד אליה, זחלנו באיטיות בצירי התנועה העמוסים לעייפה של יום חמישי אחר הצהריים. ממנה, הכול ירוק יותר. שני נהגים עוד מתעקשים לגמוע את ציר התנועה היפה בארץ במהירות מפחידה, עוקפים אותנו על פס ההפרדה המתפתל, אך הם נחוצים לסיפור הזה לא פחות - היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל, החריגים שאחריהם השקט רק מעמיק. כמה דקות נוספות של טיפוס מתון, שלוש פעמים ימינה, מחסום בקר אחד - ומגיעים. האוטו לא יזוז מפה ב-48 השעות הקרובות.
הדבר הראשון שנקלט בראש עם הכניסה ל"יערות הכרמל" הוא החלוקים הלבנים. דלפקי הקבלה הצדדיים עוד מנסים לשמור על רשמיות יחסית ולהקפיד על כללי הטקס (חתימה כאן, כרטיס אשראי אליי, רישום לארוחת ערב וניסיון המכירה המהיר ביותר בתולדות הצ'ק-אין המלונאי), אבל זווית העין נפתחת הלאה וקולטת הכול: חלונות פנורמיים ענקיים שופכים ירוק, ים סוער באופק, אור טבעי ודמויות רגועות שמהלכות באיטיות במתחם בנעלי בית ובפריט הלבוש הצחור שמשדר לחדשים באוניברסליות בטוחה בעצמה: הגעתם, פה נרגעים.
מתחם הבריאות והנופש שהוקם לפני עשרות שנים החליף מאז ידיים וקהלי יעד, הצליח לשרוד בקושי את השריפה הארורה בכרמל, וממשיך להציע לאורחיו כ-75 דונם של טבע חו"לי על הכרמל. המיקום הגבוה בלתי מנוצח, הנוף אינו נתקל כמעט בנדל"ן, ו-126 החדרים (תפוסה מלאה, אבל בלתי מורגשת. "כל אחד מוצא פה את הפינה שלו, וזה לא מרגיש עמוס", תיארה אחת העובדות) משקיפים כולם לכיוון הנכון. לכאן באים כדי להתנתק ("אנחנו מלון שקט, בלי שיחות טלפון בבקשה", הקפידו איתנו בכניסה), להרהר, להירגע ולבהות. טיפות הזיעה היחידות יטפטפו בחמאם או בסאונה. לכאורה.
לכאורה, כאמור. הצורך בשיפור מתמיד הוביל את אנשי המתחם ליצור את מה שהם מכנים "Fit in the Forest", או "חופשה אנרגטית של אימונים וסדנאות". על פניו, ההיפך הגמור מכל מה שסוף שבוע ב"יערות הכרמל" משדר לאדם התבוני (רק אריזת בגדי הספורט העבירה בי צמרמורת). בפועל, המעטפת המושלמת והמידתית לחופשה, בהינתן שאתם אנשי מצפון ומוסר, שלא באמת יכולים להתגלגל החוצה מחדר האוכל בלי לחשוב על קיזוזים קלוריים.
כך, למשל, אפשר לפתוח את היום בהליכה ("למתקדמים", הקצב מהיר ומגיע בשיאו ל-6-7 קמ"ש) בשטחים המיוערים שעוטפים את האחוזה (ולהיכנס אחר כך בראש מורם לארוחת הבוקר), להמשיך לאימוני כוח ומכשירים, לשיעור שיפור סגנונות שחייה, לסדנת יוגה וטאי-צ'י ולסשן גמישות ומתיחות. השאיפה ל"Wellness", תפיסת העולם הסוחפת שמנסה לאזן בין גוף, נפש וראש, מביאה למתחם גם הרצאות רלבנטיות ("האמת מאחורי מיתוס הקוביות בבטן", למשל, שמתקיימת באופן חשוד למדי מעט לפני ארוחת הערב), פעילות זוגית וסיורים בגינת האחוזה.
"אנחנו מנסים לתת פה ערך מוסף, חוויה שונה ויוצאת דופן לאורחים", סיפרה מיכל אוקמינסקי, האחראית על תחום הספורט ביערות הכרמל, "כולם מגיעים לפה בגלל הספא, כולם מגיעים לפה בגלל האוכל, אבל לא כולם ייכנסו לחדר הכושר".
הפעילות, שהחלה בחודש מאי האחרון ומתקיימת מאז אחת לחודש (האירוע הקרוב ייערך באמצע חודש מרץ), משתנה תדירות, ומנסה לשמור על גיוון, עניין ואתגר. "השאיפה היא שבסופו של תהליך, האורחים יתזמנו את החופשה שלהם בהתאם לתאריכים שבהם מתקיים האירוע", הוסיפה אוקמינסקי, "אנחנו רוצים לדבר גם לקהל יותר צעיר, מציעים לו למשל שיעורי קיק-בוקס, ומביאים במקביל גם רופאים, אנשי מקצוע ומומחים, כדי שכל אחד יוכל לקחת משהו. הרעיון הוא שאנשים יבואו לפה לחופשה, ויידעו שיש להם עוד משהו לעשות כאן, אם הם רוצים".
זריקת האנרגיה הזאת הכרחית. סיור קליל במלון מגלה פה ושם סימני עייפות ודריכה במקום. הריהוט בחלק מהאזורים והחדרים כבד מדי, העיצוב מעט מיושן. אפילו חדר האוכל יכול להצטרף אלינו לשנת 2019, ולהציע בשבת בבוקר משהו אחר חוץ מנס קפה "עלית" (מיתולוגי, כן, אך בלתי ניתן לשתייה).
בקומה 3, למשל, שודרג בר היין הוותיק במתחם והפך לבר קוקטיילים (אם כי כל השאר הושאר על כנו, כולל תמונות היקבים המתבקשות על הקיר) שגם מציע סדנאות יומיומיות לאורחים. ב-18:30 בערב שישי ניתן היה למצוא מסביב לבר רופא שיניים עתידי שמתגעגע לאשתו הדנית, את אחותו המתאוששת מפרידה כמו שכולנו היינו מתים להתאושש מפרידות, סטארטאפיסט שהאקזיט הגדול לא הזיז לו, קייט-סרפרית שהגיעה למקום השלישי בעולם, את אחת ממגישות הטלוויזיה הכי נגישות בישראל וברמן אחד שהצליח להתיך איכשהו את כולם למשקה מגובש, שמחליק בגרון. בין היוגה, המשקולות והפיט-באלאנס, זה הכי "Wellness" שאפשר, ואת זה גם הנסיעה חזרה, החוצה מ-721, לא תצליח להרוס.
הכותב היה אורח "יערות הכרמל"