חיים של אבא: זה לא גברת, זה אדון
גברים אוהבים דברים ברורים: שחור או לבן, כאן או שם, מכבי או הפועל. בעולם שבו משתנות ציבוריות הולכות ונכחדות לאטן, היה נחמד אם לפחות השם הפרטי היה סוג של גבול מובהק
גברים אוהבים דברים ברורים: שחור או לבן, כאן או שם, מכבי או הפועל. בעולם שבו משתנות ציבוריות הולכות ונכחדות לאטן, היה נחמד אם לפחות השם הפרטי היה סוג של גבול מובהק
השנייה הזאת שבה הילד הולך מכות עם ילד אחר וכל אחד מחפש תמונת ניצחון בה בנו רוכן מעל יריבו ומוכן להוריד נוקאאוט, היא די מבישה אבל טבעית ומובנת. אחריה אנחנו הופכים מגברים לאבות
מרוב שאתה אבא אתה קצת שוכח איך זה להיות סתם גבר, מהסוג שהיית לפני שהפכת לחברת קייטרינג, הסעות ושירותי תיקונים של איש אחד. הפכתי ממרתה סטיוארט לאלק בולדווין לשעתיים
בנות 9 אמנם לא בנות 16 אבל כבר יודעות משהו על העולם הזה ובנות 16 חושבות שאם הוא רציני ואם הוא רק רוצה, ייתנו כל כך הרבה. אז שמור לי עליה, על אור עיניה, שמור מקום בלב
בגלל התמימות והגובה, מכות של ילדים הן תמיד מתחת לחגורה. כל אב קנאי תומך בשמירת נגיעה, אבל לא להסתכל? כבר בגיל כזה? זה קצת מעליב. בכל זאת, מדובר בילדה שלי. למה ככה?
בסוף הבנתי למה התכוונו בצופים עם "ה?י?ה נכון". ה?י?ה נכון להגיע לטקס חלוקת עניבות, ה?י?ה נכון להיות קהל בכתובות אש, היה נכון להקפיץ את הילדה בשבת לפנות בבוקר לטיול
בגינה קיבלתי את המבט הראשון. "הוא נפל בטניס", הסברתי, ואימא אחת הסתכלה על הילד במבט מרחם והנהנה בחוסר אמון. "הסתבכו לו הרגליים", ניסיתי בטון מתנצל, לא מאמין לעצמי
הילדה הודיעה שהיא רצה למועצת התלמידים ואני גבהתי בעשרה ס"מ. הבת הגדולה שלי הופכת מילדה לחיה פוליטית. מיד מיניתי את עצמי לקמפיינר שלה. אם רק הייתי יודע מה מחכה לי
ג'ון ויין מנוזל קיים רק בקולנוע של החיים. הילדים מגיבים בהשתאות כשהם רואים איך אבא הופך מגבר חסון והחלטי לאיש דהוי וכפוף. אחרי שעה הם מבינים שתחיה וחוזרים לשגרה
המצב: הריאליטי המשפחתי מגיע לנקודת רתיחה אחרי רבעון שבו הילדים חוגגים עליך. המטרה: לנתק אותם מהטלוויזיה ולחבר אותם לחיים. האמצעי: טיול משפחות ברמת הגולן. התוצאה: ניצחון. הפסד. נו, העיקר שנגמר כבר
גברים הם מגרסת מזון ולא בטוח שהמשפט "תראו איזה יופי אבא אוכל" הוא מחמאה. אמנם אתה משמש דוגמה וגומר הכול מהצלחת שלך, של אשתך ושל הילדים, אבל רק דבר אחד ימנע ממך לגמור את החגים כמועמד לצנתור
מחנה האימונים המרוכז ליום כיפור נפתח כבר באוגוסט. הילד חייב להגיע ליום הקדוש והנורא כשהוא יודע לרכוב על אופניים. המחיר לא פשוט: גב שבור של אבא וסכנת פתטיות פומבית גדולה
בטיול המשפחתי לירושלים הבין ארז מיכאלי כמה אמיתות כואבות. מבחינת הילדים שלו, מבוגר שאינו אבא = איש מעניין שלומדים ממנו. מבוגר שהוא כן אבא = זקן שממלמל עצמו לדעת
מכתב מהצבא המבשר על העלאה בדרגה יכול לנפח לך את החזה ואת הדרגות על הכתפיים, אבל בדיוק כמו הרמטכ"ל או מפקד חיל האוויר, מבחינת הילדים בבסיס האם, אתה בקושי מומלץ לטר"ש
ארז לקח את הילדים לתערוכת החלל ונדהם לגלות שגם ילדי דור האייפד, בעלי סף קשב של דקה וחצי, על פי פרסומים זרים, יכולים להתעניין במשהו שהוא לא מסך מרצד. יומן הקפטן בשוק
מ-"מתי נגיע?" מרתיח הדם, דרך "אבא, מותר לי?" המרגש ועד "למה הירח לבן?" המאתגר - נמצא גורם ההזדקנות היעיל במערב: השאלות של הילדים שלך. ארז מיכאלי מחפש תשובות
נסיעה עם הילדים באוטו היא כמו מלחמה קטנה - אתה יודע איך אתה נכנס אליה, פחות איך תצא. בסוף, כשכבר אין ברירה, מגיע נשק יום הדין - "אין ארטיקים כשמגיעים!". תהיו חזקים
אין הורה לילדים לפני תיכון שלא מכיר את זה. ב-1 ביולי אתה נפרד ממשפחת האדם ופוצח במרדף נואש אחר קייטנות, הפעלות וסבתות כל דבר שיכול להעסיק אותם, בדיוק ליומיים
כל הזהות והמוסר שפיתחת כל החיים מתנגשים ברגע עם הרצון להיות שם בשביל הילדה שלך. ארז מיכאלי הגיע הפעם לטורניר טניס של הקטנה והחלטת שיפוט אחת הוציאה ממנו את החוליגן
להמציא משחק דרך לילדים לא שונה מפיילוט בטלוויזיה. הוא צריך להיות פשוט ומכוון למכנה משותף נמוך. מיד לאחר שיצא לאוויר העולם הוא עומד במבחן האכזרי מכולם הרייטינג
מסיבת סוף השנה של הקטנצ'יק בגן נראתה כמו עוד מסיבת עיתונאים של הנשיא אובמה. הילדים הנרגשים ישבו על הכיסאות הקטנים וההורים עמדו דרוכים. חייבים לצלם. כל הזמן
ברגע שהילד שלך שואל אותך בפעם הראשונה על כדורגל, אתה מבין שההסבר שיוצא לך מהפה הוא כמו ביס מעץ הדעת בשבילו. הוא מגלה עולם חדש של טובים ורעים, בדיוק כמו בספיידרמן
פתאום, בלי הילדים, אתה מרגיש רזה ב-20 קילו וצעיר ב-20 שנה. מה עושים עם השפע הזה? אתה מנסה להיזכר איך חיית פעם, כשדינוזאורים הסתובבו פה ולבר רפאלי קראו תמי בן עמי
שבועות היה הפינאלה לחודשים בהם אלפי אבות התרוצצו כדי שהילדים יכירו את מורשת ישראל. הם היו הזרוע המבצעת של הדמות הפדגוגית בבית, אמא. אפשר לקרוא לזה גם גבירות ושרתים