לכל אחד מאתנו יש משאבים העומדים לרשותנו בהתמודדות עם משימות החיים, כמו למשל חיוניות, כסף, אהבה, הומור וזמן. לדעתי, אהבה היא המשאב החשוב מכולם וכסף הוא ללא ספק אחד החזקים. אך המשאב היקר ביותר שלנו הוא הזמן. הזמן הוא המשאב היחיד שלא ניתן לחדש. כל שנייה שעוברת - חולפת לנצח. לכן, משמעות החיים היא אוסף הבחירות שאנחנו עושים עם הזמן שלנו.
היות והזמן קצר והאפשרויות רבות, חיים משמעותיים תלויים במודעות לבחירות שאנחנו עושים. לא מדובר כאן על להספיק, למלא את הזמן בכל מחיר, אלא להיפך. מדובר בהזמנה לעצור ולבחור מה חשוב באמת, איך אני רוצה לחיות את חיי. בזבוז זמן הוא בזבוז החיים. לקדש את החיים זה לקדש את הזמן, לא רק את השנים והחודשים אלא גם את השעות והדקות. כיצד עושים את זה בצורה אפקטיבית?
מה אתם רוצים להשיג?
להיות אפקטיבי זה להשקיע את האנרגיה והמשאבים שלנו באופן אשר משיג את המטרות שלנו. אם מתמקדים, אפשר לראות שמילת המפתח בהגדרה הזאת היא: מטרה. על מנת להיות אפקטיביים עלינו לדעת מה המטרה שלנו, או במילים אחרות, מה אנחנו רוצים להשיג. רק כשאנחנו מגדירים מטרה, אנחנו יכולים לבחון את מידת האפקטיביות שלנו. לשם כך, כל מה שעלינו לעשות הוא להסתכל על התוצאה.
כהורים למתבגרים, למשל, אחת המטרות שלנו היא להשפיע על החלטותיהם של ילדינו. עכשיו נבחן את המציאות: האם הם משתפים אותנו, מתייעצים איתנו, מקשיבים בעניין לחכמת החיים שלנו ומודים לנו על העצות הנבונות שלנו? אה, לא בדיוק? האמת היא שביום טיפוסי בבית ישראלי נשמעות צעקות, טריקות דלת ושתיקות (כן, אפשר לשמוע גם שתיקות). אם זה כך, זה אומר שהמעשים שלנו היום לא מקרבים אותנו למטרה שלנו. תקשורת נפוצה עם מתבגרים כוללת ביקורת ("ככה את יוצאת מהבית?"), זלזול, ("עוד פעם אתה רואה את הזבל הזה?") נדנוד ("נו כבר") שליטה ("עזבי, אני אפתור את זה"). כל אלה מרחיקים אותנו מהמטרה. כי על מנת להיות משמעותיים ולהשפיע "כל" מה שעלינו לעשות הוא להשקיע ביחסים. על מנת להיות רלוונטיים עלינו להיות דמויות מיטיבות, מעריכות, מעודדות, תומכות, פתוחות ללמוד מהם, וכדומה. אם נעשה את כל אלה, מדי פעם נוכל גם להביא דעה מאתגרת ושזו תתקבל כתרומה ולא כהצקה. את אותה בדיקה אפשר לעשות בקשר למטרות בקשר לזוגיות, לעבודה, לבריאות, להתנהלות הכלכלית, ועוד.
דרך אגב, תמיד אפשר לדעת מה הייתה המטרה אם מסתכלים על התוצאה. אם רבנו רצינו לריב, אם ריכלנו רצינו להרגיש עליונות על אחרים, אם ויתרנו רצינו יותר הגנה מהישג.
שיהיה לכם יום טוב
בסופו של דבר, חיים טובים מורכבים, כפי שכתבה הסופרת איזבל איינדה, מיום טוב ועוד יום טוב. ויום טוב מורכב משעה טובה ועוד שעה טובה. יום טוב הוא יום שבו לקחנו אחריות לעשות התאמה בין הרצונות שלנו למעשים, באמצעות קביעת מטרות ודבקות בהן. התהליך הזה הוא מה שעומד בבסיס האימון: זיהוי המטרות, הכרת העוצמות והמשאבים, תכנון וביצוע. אם תשאלו את עצמכם לפני כל פעילות, פגישה או עשייה "מה המטרה שלי?" תוכלו לכוון את המעשים שלכם לתוצאה המיטבית ולומר בסוף: היה שווה.
לסיכום: זמן הוא המשאב היקר ביותר מפני שהוא לא ניתן למילוי חוזר. הבנה של עובדה זו צריכה להביא אותנו למקד את העשייה שלנו על פי עדיפויות. משמעות החיים נוצרת מהאופן בו אנחנו בוחרים למלא את הזמן. לא צריך להספיק הרבה אלא לדאוג שמה שבאמת חשוב יקרה. מודעות למטרה שלנו מאפשרת לנו לבדוק את מידת האפקטיביות שלנו, ולחשב מסלול חדש אם טעינו בכיוון.
בשורה התחתונה, הזמן יקר מאוד, וזה חוסר אחריות לבזבז אותו. בכל יום תשאלו את עצמכם: "מה הדבר האחד שאם אעשה היום, יהפוך את היום לשווה?".
ד"ר אנאבלה שקד היא המנהלת האקדמית של בית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר