קבוצות ריצה הפכו לטרנד חזק מאוד בשנים האחרונות, אבל קבוצת הריצה הזו היא פחות קונבנציונאלית. קבוצת ריצה שנקראת "רצים עם רמי", פועלת קרוב לחמש שנים ועוזרת לנפגעי טראומה בהתמודדות היומיומית עם החיים. מדובר על יוזמה משותפת של רמי יולזרי, שמתמודד עם פוסט טראומה מאז מלחמת לבנון הראשונה, ושל נט"ל, עמותה שעוסקת בטיפול ובתמיכה בנפגעי פוסט טראומה על רקע של טרור או מלחמה.
כדי להבין את הרעיון, צריך לומר כמה מילים על פוסט טראומה, מושג שהרבה משתמשים בו, אבל מעט מבינים מה המשמעות שלו. פוסט טראומה היא פציעה, אך לא מדובר בפציעה פיזית. מי שמתבונן בפצוע מהצד, לא רואה אותה. לכן, היא זכתה לכינוי "הפציעה השקופה". הפציעה מתחילה באירוע מאוד דרמטי וברוב המקרים מדובר באירוע עם פוטנציאל לסכנת חיים שבעקבותיו, חלק מאלו שהשתתפו באירוע נתקלים בקשיים משמעותיים גם לאחר שהאירוע הסתיים.
הקשיים הללו כוללים כמה גורמים משמעותיים:
חודרנות: היזכרות בלתי רצונית באירוע, שגורמת לעיתים להתקפי חרדה ופלאשבקים.
עוררות: אי שקט, רגישות לרעש, קשיי שינה, קשיי ריכוז, "פתיל קצר".
הימנעות: ניסיון להימנע מכל מה שמזכיר את האירוע, הסתגרות וניתוק קשרים חברתיים.
שליליות: מצב רוח ירוד, חשיבה פסימית, אובדן אמון וחשדנות.
בנוסף לכך, בקרב רבים מהמתמודדים עם הפציעה השקופה קיימת תחושה משותפת של "זר לא יבין זאת". "מי שלא חווה את האירוע ואת השלכותיו, לא יכול להבין מה עובר עלי ביום יום".
במדינת ישראל, מטבע הדברים, ישנם אנשים רבים שחוו אירוע מהסוג הזה כתוצאה מהשתתפות במלחמות, או עקב אירועי טרור. הרעיון של הקמת קבוצות ריצה כדרך להתמודד עם הפציעה, נועד לתת מענה לאותם קשיים, כדי להקל על ההתמודדות.
פעילות גופנית משפרת את מצב הרוח
ההשפעה החיובית של פעילות גופנית על תסמיני חרדה ודיכאון, הוכחה כבר בעשרות מחקרים, בהם דווח על שיפור משמעותי בשני הפרמטרים הללו. חרדה וירידה במצב הרוח, הם כאמור חלק בלתי נפרד מהפציעה הפוסט טראומטית.
יתרון משמעותי נוסף הוא ההתמודדות עם ההימנעות. כדי להשתתף בקבוצת ריצה, אין ברירה, צריך לצאת מהבית ולהתחבר מחדש לאנשים, ליצור קשרים חברתיים חדשים ולחזור לרמת תפקוד טובה יותר בפן החברתי. הריצה עצמה, מעבר לכך שהיא תורמת לשיפור במצב הרוח, משפרת גם את הכושר הגופני ומגבירה גם את תחושת המסוגלות העצמית, שגם היא נפגעת במקרים של הפציעה השקופה.
החלק המשמעותי ביותר, שהוא השתתפות בפעילות עם קבוצת אנשים שמתמודדת עם קשיים דומים, מהווה מענה חשוב לתחושת ה "זר לא יבין זאת", זאת מכיוון שכל מי שנמצא בקבוצה מתמודד עם אותו סוג של פציעה. הוא יודע ששאר המשתתפים מבינים אותו ומתחברים לחוויה המשותפת של התמודדות מצד אחד, יחד עם תמיכה חברתית מסיבית מצד שני שכוללת הרבה מאוד הומור, שימוש בשפה "צבאית" ודימוי שמזכיר יחידה צבאית (חולצות של הקבוצה מדים, מאמן מפקד, שעת אימון ומקום אימון קבועים, וכו'), רק שהדמיון הזה ליחידה צבאית, מקושר הפעם לחוויה חיובית.
בנוסף, במקרים רבים, אנחנו רואים אצל נפגעי פוסט טראומה רגש בושה מאוד דומיננטי. הרגש הזה, גורם לרבים מהם לנסות ולשמור את הפגיעה בסוד, כי כמו שכבר נאמר, מישהו מבחוץ לא יבין מה זו הפציעה הזו, שלא רואים אותה. ההשתתפות בקבוצה שיש לה אתגר התמודדות משותף, מקלה בהרבה מקרים על רגש הבושה ומסייעת להתמודד איתו בצורה יעילה יותר.
משתתפי הקבוצה מחוברים גם לקבוצת ווטסאפ המסייעת במקרים רבים לתמיכה ההדדית שממשיכה להתקיים לא רק בזמן האימון, שמתקיים אחת לשבוע, אלא גם במשך כל השבוע, כך שמי שמרגיש מועקה יכול לשתף ברגשותיו את שאר המשתתפים. את כל המסגרת הזו מלווה איש טיפול מטעם נט"ל, שנוכח בכל האימונים, מחובר כל הזמן לווטסאפ ונמצא שם כדי לתת מענה בזמן אמיתי למי שזקוק לכך.
מרוץ "רצים בצבע" יתקיים ביום שישי ה 17.11.2017, החל מהשעה 8:00 בבוקר, בפארק הירקון-גני יהושע, תל אביב. כל ההכנסות מהמרוץ יוקדשו לתמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה. לפרטים ולהרשמה באתר רצים בצבע.
אבנר ינאי הוא פסיכותרפיסט CBT בנט"ל- עמותה לנפגעי טראומה על רקע לאומי