אני אביטל כהן, דוגמנית פיטנס, וחשוב לי מאוד שיכירו אותי כמו שאני, כמי שאני. שיבינו איך הכול התחיל ומדוע זה התחיל. מנין שאבתי את הכוחות הבלתי נגמרים האלה - במשך שנתיים ללכת יום יום למכון, לשקול ארוחות, לעמוד בתפריט (וכן, יש נפילות, עוד נדבר גם על זה) והכי חשוב, לשמור על אופטימיות. אני באמת מאוד אוהבת לחייך. גם כשאני קוראת תגובות שכל מטרתן היא לפגוע, פשוט למדתי להבין שלאנשים תמיד יהיה מה להגיד, וכל עוד יש להם מה להגיד סימן שאני מעניינת אותם.
אז לכל מי שמעוניין לשמוע, התחלתי ממקום מאוד אפל ועצוב. פחדתי לאכול, הייתי נשקלת אחרי כל ארוחה, הייתי מרגישה רע עם עצמי אחרי האוכל. אם לא די בכך, הייתי עצלנית ברמות, לא היה לי כוח לזוז, לא היו לי אנרגיות וגם שמחת החיים לא הייתה שם. החיוך שאתם רואים היום הוסתר עמוק מאוד אז. הייתי בעיקר עצבנית וחסרת סבלנות במשך היום, כי ככה זה כשרעבים כל כך הרבה זמן הגוף והנפש מוקפים בדאגות ומוטרדים בעיקר מהמראה.
ואז הגיעה ההחלטה. הבנתי שאם אני לא אעזור לעצמי, אף אחד לא יוכל לעזור לי.
זה נשמע שטחי אולי, אבל ההשראה הגיעה דווקא מאינסטגרם. התחלתי להסתכל על תמונות של בנות שמתאמנות ונטלתי מהן את הכוח להתחיל ולהמשיך. "למה הן יכולות ואני לא?" שאלתי את עצמי. זה היה שם המשחק. החלטתי ששום דבר לא יעצור אותי מלהשיג את המטרות שלי, אם זה הגוף שרציתי או אם זה הרצון לעשות דברים שיגרמו לי להיות מאושרת. אדם מאושר הוא אדם ששלם עם עצמו, ואני החלטתי שזה הכיוון שאליו אני הולכת. לא משנה מה אחרים יגידו, הדרך לאושר מתחילה בתוך האני שלנו, אי שם בלב, וכאשר אנחנו מרגישים שלמים, זה מוקרן החוצה, גורם לנו להיות בעלי בטחון עצמי גבוה יותר ונותן לנו מוטיבציה להילחם למען החלומות והמטרות שהצבנו לעצמנו.
לעמוד האינסטגרם של אביטל כהן
אני מתאמנת בשביל עצמי, לא בשביל אף אחד אחר. אני מרגישה חופשיה ומאושרת כי באמת כיף לי להתאמן (וכן, אפשר בהחלט להגיע למצב כזה). כיף לי לאכול בריא, כיף לי שאני עושה מה שאני אוהבת, כיף לי לפזר חיוכים בחינם וגם לחלוק אותם.
היה לי חשוב להגיד את זה. בהמשך אולי עוד אפרט על האימונים, התזונה ומה שבעצם עוזר לי לשמור על המוטיבציה הגבוהה ולא להישבר וגם אשתף אתכם בתחושות שמלוות אתכם כשאתם מנסים לקום אחרי הנפילה. בינתיים, העניקו לעצמכם אהבה. זה מגיע לכם.