כן כן, שמעתי. אני לא בריאה. כן, אני חייבת לרדת במשקל כי דווקא יש לי פנים יפות. כן, שמעתי כבר את הכול. 32 שנים אני שומעת, אבל משום מה התקרית הזו הצליחה להוציא אותי מדעתי - למרות שאני אמורה להיות כבר רגילה לשמוע שיט שאמהות מאכילות את הבנות שלהן.
בשבוע האופנה למידות גדולות הגיעו אם ובתה. הילדה בת 17.5 ומידה 46 הגיעה עם אימה כדי להרגיש סוף סוף שהיא בסדר, למצוא אופנה ולהצליח לנשום בחברה מטורפת שמקדשת רזון. בין לבין אני מסיירת בבוטיקים, עוזרת ומייעצת ובעיקר לומדת מה צריך, מה חסר ומה התגובות. עברתי לתומי בזמן שהבת יצאה מתא המדידה ואוזניי קלטו את האם אומרת לה, עוד בטרם הגיעה למראה: "את שמנה, לבן לא טוב לך, תראי איזה תחת זה עושה לך". כן כן, כך, במילים אלו בדיוק.
וואו! יצא לי עשן מהאוזניים, ואם הייתה שם זירת אגרוף כנראה שהייתי לוקחת את האם לסיבוב או שניים. זירה לא הייתה וגם איגרוף לא, במקום זה נגשתי לנערה, סחבתי אותה למראה ואמרתי לה תסתכלי. אל תקשיבי, רק תסתכלי.
האם המשיכה לזרוק לאוויר למה שמנות לא צריכות ללבוש בהיר וכמה שהבת שלה שמנה וממש חייבת לעשות עם זה משהו. הסתובבתי לאמא מזועזעת ונזפתי בה שבמקום לקבל את הבת שלה באהבה היא רק שופכת עליה את המרמור שלה. סורי, לא התאפקתי. בדרך כלל אני הרבה יותר מנומסת, אבל האינטונציה של דבריה הוציאה אותי מדעתי. האם, שהייתה המומה מהתגובה שלי, סתמה, מה שאיפשר לי להמשיך במניפסט ונראה לי שהגיע הזמן להגיד אותו לכל האימהות.
את דואגת שיהיה לבת שלך טוב. את מאכילה ומלבישה אותה מהיום בו נולדה, את מלווה אותה, מלטפת אותה ומחבקת אותה כשהיא נופלת, את מכוונת אותה ומראה לה את הדרך, את דואגת לכל צרכיה ומתפללת לטובה כל הזמן, אז איך קיבינימט כשהיא מגיעה לגיל ההתבגרות את הופכת אותה לשק החבטות שלך? איך במילותייך את מעיזה לפצוע ולצלק את ליבה? זו עדיין הבת שלך!
נכון, להיות רזה זה הרבה יותר קל בחברה של ימינו. באמת. אין על זה ויכוח.
בחברה שמקדשת רזון ומשווה רזון לבריאות (שקר גס), יופי והצלחה ברור שלהיות מידה 40 צפונה זו לא משימה פשוטה. אבל אמא יקרה, הבת שלך מתמודדת עם לא מעט אתגרים בעקבות המידה שלה; אתגרים חברתיים, אתגרים בכיתה ואתגרים עם הבטחון העצמי שלה. הדבר האחרון שהיא צריכה זה לקבל ממך כל הזמן חיצי רעל שמסבירים לה כמה היא מכוערת/ לוזרית ועלובה. כן כן, העקיצות האלה, שאת חושבת שידרבנו אותה לשנות כשאת אומרת לה אותן, מעבירות לה מסר אחר לגמרי ממה שאת מתכוונת.
לאתר של גאלה רחמילביץ' "גאלה סטייל"
את אוהבת את הבת שלך? תראי לה את זה. לא משנה מה המידה שלה או איך היא נראית! גם אם את חושבת שהיא עושה טעות או שהיא חייבת לשנות משהו, הראי לה את זה ממקום של אהבה והעצמה, קחי אותה יד ביד והובילי אותה בדרך או הראי לה את הדרך אבל אל תרמסי אותה ואחרי שתשברי אותה תגידי "אבל רק רציתי בטובתה".
אמא יקרה, תזכרי שלא משנה מה המידה של הבת שלך, כשהיא הולכת לשופינג היא רוצה ליהנות בדיוק כמו שאת נהנת כשאת הולכת לשופינג. אל תהרסי לה את זה, אל תורידי לה את הבטחון עוד יותר נמוך ותגרמי לה לשנאה עצמית עמוקה. מה נראה לך שהיא תעשה דיאטה כשהיא תגיע לשנאה עצמית מספיק תהומית? אז זהו, שלא. או שהיא תפתח הפרעות אכילה קשות או שבמקרים אחרים היא תעשה מעשים קיצוניים נוראיים. בכל מקרה- את יוצאת מזה מפסידה. אז די, קחי אוויר, כן, היא הבינה שאת חושבת שהיא פרה דוחה שחייבת דיאטה, שחררי אותה. אם את לא יודעת לחזק ולהדריך אותה תני לה לפחות להיות היא. כן, גם אם היא שמנה מותר לה לנשום, לחייך, ליהנות. אל תגזרי עליה חיי סבל ותסכול בגלל שלך יש אישיואים עם עצמך, עם גופך ואיתה.
שינוי אמיתי שמחזיק לאורך שנים נולד ממקום מקבל ואוהב לא ממקום מלקה ומעניש. אז בפעם הבאה שאת מתלווה אליה לשופינג, במקום להגיד לה משפטי מחץ שהחדירו לך לראש כמו "את שמנה, לבן לא טוב לך", תביטי על הבת שלך, תסתכלי לה בעיניים ותקשיבי רגע למה יש לה לומר.
