אז כמעט כל מי שסביבי הצליח להבין שאני בהריון ולא סתם "תקעתי" סביח. ואם יורשה לי כבר בשורה השנייה להשחיל ביקורת, אשמח להבהיר שאני לא "תוקעת", "משריצה" או "ממליטה". ולמרות שאיבדתי את היכולת להתעלם מריחות (ואת קו המותניים שלי), אני לא חיה, אני אישה. אני עדיין אישה.
הראשון, אגב, שקלט את זה שאני בהריון, עוד לפני מעגל החברים הקרוב, היה ידידי משכבר השנים מארק, זה עם הפייסבוק, שקנה גם את וואטסאפ ואינסטגרם ואת חלקי המוח שלנו. מרגע שגיליתי שאני בהריון הוא לא מפסיק לפרגן לי עם מודעות על לידה טבעית, שימור דם טבורי, בגדי הריון, עגלות, מנשאים וטיפול בטחורים.
לקריאה נוספת, היכנסו לעמוד הפייסבוק של "חיים של אמא"
אז למרות כל הקושי עם השינויים שקרו לגופי (ואלה שעוד יקרו), ניסיתי לשמור על אופטימיות, לנטרל מחשבות על מילים שמחברות אותי לצד בהמי, בדיקות וגינליות וקריעות תחת (תרתי משמע) והתהלכתי לי בסוג של גאון.
כי הנה אני, בת ישראל, צאצאית לעם למוד קרבות, מצליחה לקיים מצווה ראשונה במעלה - מצוות פרו ורבו (והרבו סימני מתיחה). אבל שנייה לפני שממש התעופפתי על עצמי, פגשתי את אותו עם למוד קרבות מקרב. ממש מקרוב. ממש-ממש-ממש מקרוב. הכי קרוב לרמה שבה אני שומעת את דעותיהם (מקרוב), על בסיס יומי.
"ילד שלישי? כבר? מה בער לך?!" (כלום. אני פשוט נורא אוהבת צירי לידה. מכורה. מתה על זה. אין, אין על שכיבה בחדר קפוא, מריח מחומרי חיטוי, בעוד עשרות זרים נוגעים בך, מסתכלים לך, נכנסים לך, ואת כל הסיפור הזה מעטר כאב ברמה של עינוי סיני. חולה על זה).
"זה בטעות, נכון?" (איך ידעת? מניסיון אישי)?
"שלושה ילדים זה נורא יקר! איך תסתדרו?" (מה הבעיה? יש קצבת ילד שלישי בביטוח לאומי!)
"אתם ממש זריזים" (את לא יודעת כמה).
"זה לא קשה?" (קשה? מה פתאום? בשגרה יש רסקיו ובמקרים קיצוניים ואבן).
"ומה יהיה עם שני הקטנים שיש לך בבית?" (ככל הנראה הזנחה פושעת. כבר עכשיו אני לא סגורה על השמות שלהם).
"עוד בן? טוב, לא נורא, בפעם הבאה תהיה לך בת" (אז רגע, לא הבנתי, את כבר מאחלת לי את הפעם הבאה? מה בוער לך? זה נורא יקר, ונורא קשה, ונורא ואיום! לא?)
אולי אני הייתי נאיבית, ואולי קצת לא מחוברת, אבל חשבתי שילדים זה שמחה, בטח ובטח אם הם של אחרים, כאלה שאתה רק עושה להם קוצי-פוצי בקול גבוה (מדי) ומחזיר בחזרה להורים שלא יישנו, ינשמו, ישתו קפה חם או ישובו להיות ספונטניים בעשור הקרוב.
אם באמת יעניין אתכם למה אני רוצה משפחה גדולה (וכן, זה מה שאני רוצה, הכול במודע), אשמח להסביר. אבל אם תתקפו, תבקרו ותעניקו לעצמכם כרטיס חופשי-חודשי לרחם שלי אני אענה לכם. וזה לא תמיד יהיה נעים.
אבל אתם יודעים איך זה, אישה בהריון, הורמונלית. מותר לה.