רגע לפני הסוף: איך מכינים את הילד לפרידה מהגן?

לקראת סוף השנה הרבה מאוד הורים מוטרדים מהמעבר של ילדיהם למסגרות חינוכיות חדשות. ובצדק, זה באמת לא פשוט. בעוד מאמרים רבים מתייחסים לשאלה איך להכין ילד לגן חדש (והנה אחד משלנו, אם במקרה פספסתם) קשה למצוא התייחסות לשאלה איך להסביר לילדים שהם עומדים להיפרד מהאנשים שהיו כמעט הכי משמעותיים בחייהם בשנה האחרונה. במקרה שהילד קשור מאוד לגננת, מורה או סייעת מסוימת – הפרידה הזו מדאיגה עד יותר. אז בואו נדבר על זה.

עוד בהורה מלווה:
האם אחים צריכים לחלוק חדר, או שעדיף להפריד?
קרנבל יום הולדת? כך תחגגו לילדים באופן שפוי ורציונלי
הפעם הראשונה שלכם: הצצה לרגעים הכי מרגשים בהורות

מי שנכנס לגנים במהלך חודש יוני יכול להתבלבל ולחשוב שהתאריך הוא האחד בספטמבר: הילדים מתקשים להיפרד מההורים בבוקר, מרבים לבכות במהלך היום ומתנהגים כאילו כללי הגן טרם הופנמו אצלם. הסיבה היא שאכן סיום השנה דומה מאד לתחילתה. אם בספטמבר הילדים מתקשים להיפרד מההורים, קשה להם להישאר בגן ושאבא ואמא הולכים משם, הרי שביוני הם מתקשים להיפרד מהצוות, "ההורים" שלהם למשך שעות ארוכות בכל יום.

"אבל הם בכלל לא יודעים שנפרדים" אומרת לי גננת, "זה לא שאנחנו מודיעות להם את זה כבר בתחילת יוני". נכון, אבל ילדים הם מומחי-על בקליטת מסרים לא מילוליים ושפת גוף. לצורך העניין הם כמו אנטנות לוויין ענקיות, פתוחים לקלוט אותות וסימנים שאנחנו בכלל לא שמים אליהם לב, באינטואיציה שלהם, שטרם כבתה תחת כללי חברה ונימוס שונים. לכן, אין צורך לדבר איתם על כך שנפרדים. הם מרגישים. הם מרגישים את המבטים בין נשות הצוות, את הדריכות וגם להיפך - את ההרפיה שלהן מנושאי חינוך ומשמעת, הם קולטים משפטים שנאמרים ביניהן, כשהן חושבות שלא שומעים אותן, הם קולטים איזו התכווננות אחרת ששורה בגן - והם מגיבים לכל זה בקושי רב, בבכי ובקשיי התנהגות שונים.

בנוסף, יש משהו בחודש הזה של סיום השנה, שמהווה התפרקות של הסדר והארגון שאפיינו משפחות רבות עד כה, ופריצה של גבולות וחוקים אל עבר כללים אחרים לגמרי: שעון החורף מתחלף בשעון קיץ, שעות האור מתארכות, במקום ללכת ישירות הביתה מהגן נמצאים יותר בחוץ - בגן השעשועים או בים או בבריכה, שעת השינה נדחית, ארוחות הערב הופכות להיות יותר מאולתרות, בשעות לא קבועות ובמקומות שונים, ועוד. הילדים מגיבים לשינויים האלו בהתנהגותם ולעיתים גם בהתפרצות רגשית.

מרבית הילדים מצליחים לגייס כוחות נפשיים וחוסן להתמודדות עם הפרות של יציבות ושינויים של השגרה אליה התרגלו, אולם לחלקם קשה הדבר במיוחד. ישנם ילדים שכל שינוי בשגרה ובמסגרת אליה הם רגילים מטלטל אותם וגורם להם לרגרסיה רגשית משמעותית. אלו ילדים שמועדים יותר לחוות קושי בתהליכי פרידה. מה מאפיין אותם?

• ילדים שהתגובה הראשונית שלהם לגירוי חדש - כמו אנשים זרים, מקומות או חפצים חדשים - היא החמצת פנים ונסיגה. ילדים שנמנעים מאוכל חדש, מגיבים במצב רוח עכור (כעס, בכי) וחוסר נכונות להתנסות בחוויות חדשות.

• ילדים שבכל שינוי ומעבר אנו רואים רגרסיה בהתנהגותם, למשל ילד שלאחר החסרת כמה ימים בגן במהלך השנה, חווה קשיי הסתגלות והתאקלמות מחדש.

• ילדים רגישים מאד, החווים "גירוי יתר"- הם מוצפים מדברים שאחרים לא חשים כלל, ודברים שלא מטרידים אחרים מפריעים להם עד לרמה בלתי נסבלת. מגע, רעש, ריח, טעמים, עודף מידע ועוד עלולים להציף אותם. יש להם ראייה שונה על העולם שסביבם, הם רואים הרבה פרטים ומבינים דברים לעומקם כבר מגיל צעיר.

• ילדים שזו עבורם המסגרת החינוכית הראשונה, ושהמערכת הרגשית שלהם עדיין לא חוותה פרידות משמעותיות.
• ילדים הנוטים לשחק לבד או עם עוד ילד או מבוגר אחד שהם מכירים, מעדיפים להיות עם ההורים, ורמת התלות שלהם בהם גבוהה ביחס לגילם.

• נמצא כי ילדים עם קשיי הירדמות מגיבים באופן קיצוני יותר לתהליכי פרידה, גם מפני שיש להם קושי להיפרד מהערות ולעבור לשינה, ומכך קושי כללי מול פרידה, שינוי ומעבר, וגם מפני שהעייפות שלהם מקצינה את מצבם הרגשי ומעלה את רמת הרגישות שלהם.

• ילדים שגדלים בסביבה שאינה עקבית וברורה בדרישותיה מהם עלולים להתקשות יותר מול פרידות, והפרידה הופכת אז למקום של בדיקת גבולות ושליטה.

1. ספרו לילד שבסוף השנה הוא ילך לגן אחר, או שאשת הצוות הזו נפרדת מהם ועוברת לגן אחר. אל תשמרו את זה בסוד כי ילדים מבינים שקיים משהו שלא מדברים עליו והוא מאיים עליהם הרבה יותר.

2. מילת המפתח היא אמפתיה. אותה מילה שחוקה שאנו מרבים להשתמש בה, אבל מול ילדים היא חשובה ביותר. להיות רגישים לרגשות שלהם, לקבל אותם גם אם אנחנו לא מבינים אותם, לקבל את זה שזכותו של הילד להצטער ולהתאבל על פרידתו מאנשים שהוא אוהב וקשור אליהם, גם אם אנחנו באופן אישי לא משתגעים עליהם, להבין שילד הוא אדם קטן, שחווה את כל קשת הרגשות האנושית, ולקבל אותו על מגוון רגשותיו.

אם נצליח לקבל את הצער שלו, ונוכל להיות שם בשבילו, בלי לרצות לתקן את הרגש הזה, או להחליף אותו מהר ברגש אחר, כבר נעזור לילדנו וכבר נטבע בו את ההבנה, שהוא יכול לחלוק איתנו את רגשותיו הקשים ביותר מבלי שאנו נתמוטט מהם. זו למידה משמעותית ביותר לקשר העתידי שלנו עם ילדנו. אז כשילדנו עצוב מהפרידה, לא כדאי להגיד לו "לא נורא, זה יעבור" וגם לא "תהיה לך גננת טובה יותר". במקום זה כדאי להיות איתו ועם רגשותיו ולהגיד לו "אתה מספר לי עכשיו שאתה עצוב ואני מבינה אותך. זה באמת עצוב להיפרד ממישהו שאוהבים מאוד". ואז פשוט שתקו יחד איתו.

3. לפני שאתם מציעים לו פתרונות שאלו את הילד מה לדעתו יכול לעזור לו מול הרגש הזה של הצער, ותנו לו לספר לכם את הפתרונות שלו. לעיתים קרובות נופתע מעומק ההבנה ומעושר הדמיון של ילדנו.

4. הסבירו לילד שהפרידה היא בגוף אבל לא בלב. שכשאוהבים מישהו, הוא נמצא בלב שלך לתמיד ושהאהבה לא הולכת לשום מקום, יש לה מגירה קבועה בתוך הלב עבור אותו אדם אהוב. לכן בעצם, זו רק חצי פרידה, לא פרידה מוחלטת.

5. הכינו יחד איתו מתנות קטנות להגיש לנשות הצוות: ציור שלו, חיה מפלסטלינה שהכין או איזו יצירה שיצר עבורן. הסבירו לו שבדרך זו הוא יישאר איתן תמיד.

6. אפשרו לילד לשמור דברים מהגן, שהוא רוצה בהם, מפני שעבורו הם כמו חפצי מעבר שמזכירים לו את המקום האהוב עליו או את האדם שהוא קשור אליו, והם יינסכו בו תחושה נעימה ברגעי קושי.

7. בתקופה זו כדאי לנסות להעצים את הילד. ספרו לו שאתם מאמינים בו, הזכירו לו קשיים ואפילו פרידות שהוא עבר כבר והתמודד איתם בהצלחה, למשל פרידה מהמוצץ או פרידה מהבית הקודם. עודדו אותו לבצע בעצמו כל מיני דברים בבית, כדאי לחזק את תחושת המסוגלות שלו

8. נסו להקפיד על השגרה עד כמה שניתן, מפני ששגרה נותנת תחושה של יציבות ושליטה לילד ומקלה עליו את ההתמודדות עם הקושי הרגשי שהוא חווה מול הפרידה.