וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

למה מסתירים מאיתנו את כל הנתונים על טיפולי ההפריה בישראל?

שרית מגן

10.5.2017 / 10:44

אתמול פרסמה האגודה הישראלית לחקר הפוריות נתונים ראשונים מתוך מסד הנתונים הלאומי המוקם בימים אלה. למרות שצריך לברך על הצעד, שרית מגן תוהה איפה כל שאר הנתונים ולמה הרופאים כל כך דואגים להשאיר אותם מוסתרים?

עריכת וידאו: ניר חן

תמר הגיעה לטיפולי ההפריה החוץ גופית סמוך ליום הולדתה ה-40. היא הייתה נחושה וממוקדת משימה, ועברה סבב אחר סבב. אבל שום דבר מהאכזבות והתסכולים לא הכין אותה למה שחשה כשבאחד הטיפולים, באקראיות גמורה, שמעה משהו שלא נועד לאוזניה. כשלרגע הורם המסך. זה היה בסבב ה-11, היא הייתה אז בת 44 וחודשיים. "יצאתי מחדר ניתוח אחרי שאיבת ביציות והרדמה, שכבתי בחדר התאוששות, שעות אחר הצהריים המוקדמות של יום שישי, הייתי בטוב. אווירה מיוחדת של הזמן הזה לפני שבת. קיננה בי תקווה שאולי הפעם זה יהיה הטיפול בה"א הידיעה, זה שיביא לי ילד".

בעודה מתאוששת החל להתפתח ויכוח מעבר לווילון. שכנתה לחדר, אף היא אחרי שאיבת ביציות, הייתה נסערת. לאט לאט הבינה תמר למה – מהמעבדה הודיעו לה שכל הזקיקים (מיכלים נוזליים בהם נשמרות הביציות) שנשאבו ממנה היו ריקים, ואין ביציות שניתן יהיה להפרות. "הצוות ניסה להרגיע אותה", נזכרת תמר. "בשלב מסוים נכנס אליה רופא צעיר, והסביר לה בשקט שהעובדה שהזקיקים היו ריקים קשורה לגיל שלה. 'אצלנו', הוא אמר, 'בבית החולים הזה, לא היה אפילו מקרה אחד שמישהי ילדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית אחרי גיל 44'. הייתי המומה. אני עצמי הייתי אז קצת מעל 44 ואיש מעולם, מעולם, לא ציין באוזניי את העובדה הקטנה הזו. למה אני צריכה לשמוע את זה במקרה? ולמה מלעיטים אותי בחומרים ומרדימים אותי, אם אין לזה סיכוי? שכבתי שם, כולי דמעות, הרגשתי שהכול 'פארש', הצגה אחת גדולה".

הפריה חוץ גופית. שאטרסטוק, ShutterStock
למה לא מדברים על סיכויים?/ShutterStock, שאטרסטוק

זו רק עדות אחת מרבות ששמעתי בזמן שכתבתי את הספר "ילד משלך" על מה שמתרחש מאחורי הפרגוד של טיפולי ההפריה בישראל. סיפוריהן של נשים שעברו טיפולים ולא ידעו עובדות יסודיות, קריטיות - מה סיכוייהן להצליח בגילן, מה סיכוייהן לאחר שעברו מספר רב של כישלונות חוזרים, נשים שהתוודעו למושג "דילול עוברים" (שם מכובס להמתת עובר במקרה של הריון מרובה עוברים, כדי להגדיל את סיכויי העוברים האחרים לשרוד) רק לאחר שהרו שלישייה, או למדו על סיכוני הריון תאומים רק לאחר שהרו תאומים, ועוד ועוד.

הנתונים חושפים את האמת

איך יתכן שמעצמת הפוריות, המייצרת יותר טיפולים לנפש מכל מקום אחר בעולם, לא הצליחה לייצר בסיס נתונים מפורט ואיכותי?

אתמול פרסמה האגודה הישראלית לחקר הפוריות נתונים מתוך מסד הנתונים הלאומי המוקם בימים אלה. שני דברים משמעותיים מזדקרים שם לעין: האחד, השיעור העצום של טיפולים – יותר מ-35 אחוזים- המבוצעים בנשים מעל גיל 40, והנתון השני, המשלים, הוא שיעור ההצלחות הנמוך בגילאים הללו. מהנתונים עולה כי הסיכוי ללדת ילד כתוצאה מהפריה חוץ גופית בגילאי 40-42 הוא 11 אחוזים, ובגיל 43 הוא 3.8 אחוזים. אפשר לתאר את זה גם הפוך: הסיכוי להיכשל בגיל 40-42 הוא כמעט 90 אחוזים, ובגיל 43 הוא 96 אחוזים.

קודם כל, צריך לברך על הנתונים. זו פעם ראשונה שמדינת ישראל הרשמית מספקת ניתוח מפורט של מספר רב כל כך של מחזורי הפריה לפי גיל האישה. כעת לא יהיה צורך לכרות אוזן ולשמוע, במקרה, מאחורי הווילון, מה הסיכויים להצליח בגיל זה או אחר. ובכל זאת כדאי לשאול שאלה אחת חשובה ומתבקשת. הפריה חוץ גופית מבוצעת בישראל כבר 35 שנה, איך קרה שרק היום מתחילים לייצר מסד נתונים כזה? איך יתכן שמעצמת הפוריות, המייצרת יותר טיפולים לנפש מכל מקום אחר בעולם, לא הצליחה לייצר בסיס נתונים מפורט ואיכותי?

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
הנתונים החלקיים כפי שפורסמו אתמול/מערכת וואלה!, צילום מסך

ובכן, לא במקרה. במשך שנים ארוכות התנגדו מנהלי יחידות ההפריה החוץ גופית למסור נתונים. היו להם שפע של נימוקים, אחד מהם היה החשש כי פרסום תוצאות לפי שמות יחידות יביא ל'סלקציית' מטופלות ויגרום לכך שנשים שסיכוייהן נמוכים לא יטופלו. אבל היה שם עוד נימוק: הם חששו כי ברגע שמטופלות יכירו את הנתונים, הן ינטשו את היחידות שביצועיהן נמוכים, וינדדו ליחידות שביצועיהן טובים יותר. הקמת המסד התאפשרה רק לאחר שלמנהלי היחידות הובטחה חשאיות מוחלטת באשר לביצועי יחידותיהם. ואכן, הנתונים שפורסמו אתמול הינם ממוצעים כלליים בלבד. לאיש מאיתנו אין מושג, גם ברגע זה, באיזו יחידה בישראל מייצרים יותר הריונות ובאיזו פחות.

הרופאים לא פועלים בהכרח לטובתנו

מה שהסיפור הזה מלמד, קודם כל, הוא שהרופאים, והמערכת, לא פועלים בהכרח לטובתנו. שקיים פער אינטרסים מובנה בינינו, המטופלות, לבין ה"שחקנים" האחרים על המגרש. מידע חשוב שיכול היה להועיל לנו, נחסם בפנינו במשך שנים ארוכות. ולמרות שסנונית ראשונה הופרחה אתמול, עדיין רב הנסתר על הגלוי. הנה כמה דוגמאות למה שאין בנתונים שפורסמו: אין מידע על כמויות ההורמונים שניתנות בטיפולים, אין מידע על שיעור הנשים שעוברות מספרים אסטרונומיים של סבבי טיפול - 10, 15, או 20 סבבים, אין מידע על שיעור הטיפולים בהם הוחזרו לרחם עוברי יום 3 לעומת שיעור החזרת עוברי יום 5 (בלסטוציסטים) ועוד ועוד אינפורמציות חשובות, שעדיין נסתרות מעינינו.

אז הערפל עדיין קיים, והוא עמוק ועבה. הנתונים שפורסמו לא חושפים את הסיפור המלא של טיפולי ההפריה בישראל – הכוחות, הדינמיקות, האינטרסים והאלטרנטיבות. ולמרות שלפעמים נדמה לנו ש"עדיף אולי לא לדעת", בשורה התחתונה מה שבאמת מחזק אותנו, המטופלות, הוא ידע, ידע ועוד פעם ידע. כמה שיותר פתוח, כמה שיותר שקוף, ככה זה יותר לטובתנו.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
צילום כריכת עטיפת הספר ילד משלך/מערכת וואלה!, צילום מסך

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully