בשנים האחרונות נחשפנו למילה חדשה שמתארת בפשטות תופעה שמוכרת היטב לנשים "הסגברה" נטייה של גברים להסביר הכול לנשים, בהנחה שגויה שהידע שלהן מוגבל בנושא. הפסיכולוגית, ד"ר סוסן קראוס-וויטבורן, קבעה במאמר לאתר הנחשב Psychology Today כי מדובר בתופעה הגברית שהכי מעצבנת נשים. אם לשפוט לפי השיח ברשתות החברתיות, הדיון הציבורי והעיסוק התקשורתי הנרחב בנושא קשה להתווכח עם הטענה הזאת.
עוד בנושא:
מפסיקים את האפליה המגדרית בעולם הרפואה
למה נשים חולות במחלות אוטואימוניות יותר מגברים?
מחקר: שיעור התמותה אצל רופאות נמוך מזה שאצל רופאים
המילה הסגברה (Mansplaining) נכנסה לראשונה לתודעה בעקבות מאמר שפרסמה בלוס אנג'לס טיימס, הסופרת רבקה סולניט, בשם "גברים מסבירים לי דברים". ב-2010 המילה כבר נכנסה לרשימת המילים החדשות המוצלחות ביותר של הניו יורק טיימס. בשבדיה אפילו החליטו לפתוח קו חם לנשים שעמיתיהן הגברים דיברו אליהן בהתנשאות. האם יש אמת מאחורי התחושה שגברים מתנשאים על נשים, ולמה זה כל כך מעצבן? זה מה שלמומחים יש להגיד על התופעה:
שיח בעייתי בעולם העסקי
הדרך הכי טובה להבין את הבעיה לעומקה היא פשוט לעקוב אחר ישיבות עסקיות. זה בדיוק מה שעשו חוקרים מאוניברסיטת בריגהם-יאנג ופרינסטון. במחקר שערכו ופורסם ב-2012 הם מצאו שנשים דיברו במשך 25 אחוזים מזמן הפגישה, בעוד גברים דיברו במשך 75 אחוזים. עוד מצא המחקר כי כשנשים מרגישות שהן לא במרכז השיחה, קשה להן להשתלב בה, בניגוד לגברים, שבמקרים רבים חשים יותר בטוחים בעצמם ולוקחים חלק פעיל יותר בדיון.
באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, סקרו 43 מחקרים בנושא, במטרה להבין למה נשים חשות שהמקום שלהן מתערער בדיונים עם גברים. בכתב המחקר, שפורסם עוד בשנת 1998, נקבע כי הסיכוי שנקטע את דבריהן של רופאות גדול פי שניים מהסיכוי שנקטע רופא. החוקרים הסבירו כי גברים מסוימים חשים צורך לקטוע נשים כדי "להפגין עליונות במהלך השיחה". הם מצאו גם שבקבוצות גדולות הסיכוי שגברים יקטעו את דבריהן של נשים גדול יותר מאשר בשיחה בארבע עיניים.
דעה של גבר מקבלת יותר במה גם במדיה
מסתבר שגם בגופי התקשורת הגדולים בארצות הברית, גברים עדיין מקבלים יותר במה והפער משמעותי ומורגש. מחקר בנושא מצא כי נשים כותבות רק 20 אחוזים ממאמרי הדעה בעיתונות המודפסת ו-33 אחוזים מהמאמרים באתרי החדשות בארצות הברית. גם בטוויטר, אנשים נותנים משקל כבד יותר לדעה הגברית. בדיקה של הנושא מראה כי ציוצים של גברים זוכים ל"ציוץ חוזר" פי שניים מאלו של נשים.
למה זה קורה? מומחים למגדר טוענים שהכול טמון בחינוך. הפסיכולוגית הקלינית קרול גיליגן, שכתבה את הספר המהפכני "בקול שונה", בשנת 1982, תצפתה על ילדים בגן ומצאה שכבר בגיל מוקדם הצוות החינוכי מכווין אותם להתנהג בצורה מאוד מסוימת. היא גילתה שגננות מגיבות בסלחנות כשילדים מפריעים, צועקים או מתנהגים באלימות. ילדות מנגד, יספגו ביקורות נוקשות יותר מצד הצוות.
גברים כנראה לא יבינו מה האסון הגדול שבהסגברה. הבעיה היא שאדם שמפגין התנשאות בדרך כלל לא עושה זאת במודע או מתוך כוונה רעה. עם זאת, נשים כנראה יבינו מצוין את התסכול ואת הכעס. אז מה הפתרון? המפתח האמיתי ליצירת שיח בריא ומקבל יותר, הוא קודם כל חיזוק המודעות ועידוד הפניית הקשב לנושא. כל פסיכולוג יסכים שמודעות היא הצעד החשוב יותר בדרך לפתרון כל בעיה וכמובן במאמץ לצמצום הפער בין המינים.