נושאים חמים

למה ארוחת החג כל כך מלחיצה אותנו?

כל שנה מחדש לא מעט ישראלים מסתובבים מבועתים לקראת ליל הסדר. רובנו אולי נרים גבה לנוכח התגובות האלה, אבל עבור חלק מאיתנו מדובר במצוקה אמיתית. למה זה קורה והאם ניתן לפתור את הרגשות האלה? וגם - סידרנו לכם פתק הברזה לאמא

ארוחת ליל סדר (GettyImages)
בשבילכם זו שמחה, בשביל אחרים מצוקה (צילום: gettyimagebank)

עבור רוב האנשים, אירועים משפחתיים דוגמת ארוחת ליל הסדר מערבים בדרך כלל מידה מסוימת של מתח שאפשר לסבול. אם זה קרוב משפחה שמצית ויכוחים פוליטיים, אוכל שרוף או אולי שאלות בלתי פוסקות על מה תעשו אחרי שתסיימו ללמוד או למה אין לכם בן זוג. לפעמים המצבים האלה הם לא יותר מאשר צפצופים לא נעימים באירועים מהנים בסך הכל. אבל עבור חלק מהאנשים הרגשות האלה עמוקים הרבה יותר ובשבילם מדובר באירועים מעוררי אימה וחרדה. כן, עד כדי כך.

אם ארוחת החג היא מקור מתח עבורכם וכל מה שאתם רואים כשאתם עוצמים את העיניים זה את האחיינים שלכם מורחים על עצמם אוכל בזמן שהתיאבון שלכם שוקל אם לצאת מהדלת או מהחלון, יש שני דברים שאתם צריכים לדעת. הראשון, הוא שאתם לא לבד – מתח בארוחות משפחתיות כאלה ולקראתן הוא דבר נפוץ הרבה יותר משחשבתם. השני, זה לא חייב להיות ככה ויש לכם מה לעשות בעניין.

עוד בנושא:
לבלגן את ליל הסדר: משחקים שיהפכו את החג לחגיגה
הגענו כבר? המדריך השלם לנסיעות עם הילדים בפסח
רוצים להיות מאושרים? תעשו הרבה ילדים

מה נשתנה? כנראה שכלום

ליל הסדר הוא אחת מהארוחות המשפחתיות הגדולות, ואצל חלק גדול מהאנשים כנראה גם אחד האירועים המשפחתיים הבולטים של השנה. בכל זאת מדובר בכמה שעות שבהן אנחנו סגורים באותו המקום עם אנשים שלמרות שהם משפחה, לא תמיד אנחנו בקשר רציף איתם ואנחנו לא בהכרח חושבים ומתנהגים בצורה דומה להם. המפגש הזה הוא מתכון כמעט בטוח לחיכוכים והצפת קונפליקטים.

מדובר במפגש שמעורר אצלנו הרבה ציפיות, רגשות ופנטזיות, ועוד לפני שהוא בכלל מתקיים הוא מתחיל להעלות שאלות ולעורר מתח. אם אתם אלה שמארחים אתם אולי שוברים את הראש את מי להזמין, ליד מי להושיב את הדודה המעצבנת, מי ישב ליד שולחן הילדים, איך לשלב אוכל טבעוני כדי שלכולם יהיה מה לאכול ואיך ייראה השולחן. חושבים שניצלתם אם אתם לא המארחים? אצל מי תעשו את הסדר? אצל ההורים שלה, או שלו? ואם אחד הזוגות גרוש, אתם בטח מצטערים שלא למדתם יותר קומבינטוריקה בתיכון ומנסים להיזכר איפה הייתם בסדר הקודם ובראש השנה. אה, ואילו מתנות תביאו?

תגידו שהשאלות האלה חוזרות על עצמן כל שנה, וזה נכון. אבל בכל שנה הן גם מעוררות מתחים דומים, ובכל שנה אנחנו מוצאים את עצמנו עבדים לציפיות שלנו (גם אם מדובר בציפיות לא מעודדות במיוחד). אנחנו מפנטזים שבלילה הזה 'מה נשתנה?' לא יהיה רק שיר מההגדה ולא ישאלו אותנו מה עם זוגיות, או מתי כבר נתחתן, או מה עם ילדים, ומה עם הגבולות של הילדים, ומה עם הלימודים, ומה נעשה אחר כך? אנחנו מפנטזים שפעם אחת לשם שינוי, יניחו לנו ויקבלו אותנו כמו שאנחנו, עם או בלי בן או בת זוג, בלי להציב תנאים לאהבה, באופן כזה שיגרום לנו להרגיש אהובים ורצויים.

חוות צוק (אפיק גבאי)
מזל שיש גפילטע (צילום: אפיק גבאי)

המתחים האלה הם הרבה פעמים תוצאה של פערים בין הדורות השונים ובין תרבויות ומנהגים שונים, וליל הסדר הוא אחד המפגשים הבולטים של הפערים האלה. התפיסות השונות, הערכים השונים, המנהגים השונים וצורת החשיבה השונה אינם תמיד עונים על הציפיות והרצונות שלנו ומחייבים אותנו למצוא איזון מאוד עדין, כזה שיצליח להכיל את כולם, וזו לא משימה פשוטה.

הציפיות שלנו לקראת ליל הסדר יכולות להיות מתעתעות. הן יכולות להעלות זכרונות נעימים ומשמחים, ובו בזמן גם יכולות לגרום לרגשות הפוכים של כעס ועצב על מה שתמיד רצינו ולא היה או על דברים שהיו ולא ישובו עוד. המפגש המשפחתי הגדול יכול לעורר רגשות מנוגדים ולצד שמחת החג לחדד גם געגועים לאלה שכבר לא איתנו.

הפנטזיה פוגשת במציאות

כל הרגשות האלה לגיטימיים, אבל חשוב לזכור שהמפגש בין הפנטזיות שלנו לבין המציאות עלול להיות כואב וקשה ולהוביל להתנסות לא נעימה, אם הציפיות שלנו לא תואמות למציאות. איך אפשר למנוע את זה? במקום להיות עבדים לציפיות שלכם, נהלו אותן ונסו להבחין בין מה שהייתם רוצים שיקרה לבין היכולת של בני המשפחה להוציא את זה לפועל.

התבוננות בדברים הקיימים, כמו גם בדברים החסרים, ומודעות לפערים ביניהם יכולות לרכך את המפגש בין הציפיות לבין המציאות, להפוך את המפגש לרך יותר ולהקל על המתח והכאב שנמצא תמיד בארון של כל משפחה.

פקקים כביש החוף – בגלל עבודות ברכבת (מגד גוזני)
נסו להקל על המתח בדרך לסדר (צילום: מגד גוזני)

ניהול הציפיות לקראת ליל הסדר הוא הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כדי לנסות להקל על המתח שהוא עלול לגרום, אבל לא הדבר היחיד. מלבד ציפיות, תקשורת היא מילת המפתח. היכולת שלנו לנהל תקשורת פתוחה וכנה (אך לא פוגענית) תכוון אותנו לדרך הנכונה לליל סדר מתוח פחות.

בשביל שזה יקרה עליכם להקשיב לעצמכם ולדעת מה אתם צריכים מהאחר ומה המגבלות שלכם, אך גם מה הצרכים והמגבלות של האחר. אם אתם נורא רוצים לקבל אהבה מסבתא, אבל היא כבר לא כל כך זוכרת מי אתם, הצורך שלכם יתנגש במציאות. אם אתם לא מעוניינים לשתף את כל השולחן בנושא שאמא שואלת לגביו בכל מפגש, פשוט תגידו לה – מה שלא מדובר רק מסבך את הדברים. היכולת שלנו לשלוט במציאות מוגבלת לצערנו, והכרה במגבלות וביכולות (של כולם) מבלי לנסות לשנות את האחר כדי להתאים למציאות הרצויה שלנו תהפוך את המפגש לקצת נעים יותר.

ואם כל זה לא עובד, אם המפגש המשפחתי הגדול והארוך מוציא אתכם מדעתכם ואתם חושבים שאין שום סיכוי לעבור אותו בשלום מבלי שזה יעלה לכם בבריאות – אתם לא חייבים להגיע. חלק אחד של הכרה במציאות הוא גם הכרה במגבלות וביכולת שלנו ושל אחרים לבוא אחד לקראת השני, ואם מפגש כזה בהכרח יסתיים באחת המכות – אין סיבה לא למנוע אותו מראש, ואתם יכולים לעשות לעצמכם סדר אלטרנטיבי עם חברים או לברוח לחופשה בדיוק עכשיו.