נושאים חמים

אפילפסיה: איך מונעים את ההתקפים ומה עושים כשהם מופיעים?

אף שעם טיפול נכון ניתן למנוע את התקפי האפילפסיה, הם עדיין יכולים לחזור במצבים שונים בחיים. ד"ר איריס נוימן, מומחית לנוירולוגיה, מסבירה איך למנוע את ההתקפים ואיך לטפל בהם במקרה הצורך

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
התקף אפילפסיה (ShutterStock)
כשל בפעילות החשמלית במוח. הדמיה של התקף אפילפסיה (אילוסטרציה: Shutterstock)

אפילפסיה היא מחלה נוירולוגית כרונית, הנובעת מפעילות חשמלית לא תקינה של תאי המוח. המחלה יכולה להופיע אצל כל אדם, בכל גיל, והגורמים לה רבים ומגוונים: החל מפגמים התפתחותיים מולדים של המוח ומחלות גנטיות, דרך אירועים מוחיים או חבלה משמעותית בראש, וכלה בזיהום או דלקת של מערכת העצבים. עם זאת, במחצית מהמקרים הגורם למחלה כלל אינו ידוע.

עוד בנושא:
לראשונה: חוקרים פרצו את שכבת ההגנה של המוח והחדירו לתוכו תרופה
שאיפות גדולות: הילדים שהקנאביס הציל את חייהם
כשהגוף לא מתפקד בחירום: הכול על תסמונת אדיסון

חולה אפילפסיה יחווה פרכוסים, או בשמם המוכר יותר - התקפים אפילפטיים, אבל בניגוד לתפיסה הרווחת, לא כל התקף יכלול נפילה דרמטית לקרקע, תנועות בלתי רצוניות בגפיים ואובדן הכרה. למעשה, ישנם סוגים רבים של פרכוסים, כגון קפיצות בלתי רצוניות של הגפיים ללא אובדן הכרה, תנועות אוטומטיות החוזרות על עצמן כגון פתיחה וסגירה של כפתורים או תנועות לעיסה. חלק מסוגי הפרכוסים כלל לא יתבטאו בתנועות בגוף, אלא בניתוק מהסביבה ובחוסר יכולת לתקשר. מרבית ההתקפים מסתיימים מעצמם, אבל אם התקף לא נפסק תוך חמש דקות יש צורך בעזרה רפואית.

לא כל פרכוס הוא אפילפסיה

אחד מכל 20 אנשים יחווה במהלך חייו פרכוס, אך לא כל התקף מעיד על מחלת האפילפסיה. בחלק גדול מהמקרים ההתקף ייגרם כתגובה לגירוי חיצוני כגון חום גבוה בילדים קטנים או שימוש בתרופות. אפילפסיה היא מצב של פרכוסים ללא גירוי חיצוני ברור או כתגובה לגירוים אשר אינם גורמים לפרכוסים אצל אנשים בריאים, כגון הבהובי אור מהירים. אחד מכל מאה אנשים סובל מהמחלה.

כדי לאבחן אפילפסיה עורכים בדיקת דם במטרה לראות אם ניכר שיעור נמוך של סוכר בדם או חוסר איזון במלחים. בנוסף, המטופל יעבור בדיקת EEG, בדיקה לא פולשנית המאפשרת רישום גלי מוח בעזרת אלקטרודות. מטרת הבדיקה היא לאתר שינויים בפעילות החשמלית התקינה של המוח, לזהות פעילות אפילפטית, לקבוע את סוגה ולהתאים טיפול נכון.

בדיקת EG (ShutterStock)
בדיקה פשוטה ולא פולשנית, EEG (אילוסטרציה: Shutterstock)

איך מונעים את ההתקפים?

עיקר הטיפול באפילפסיה הוא בעזרת תרופות המאזנות את הפעילות החשמלית המוחית ומונעות התקפים. בסופו של דבר 70 אחוזים מהחולים מגיבים היטב לטיפול תרופתי, ומנהלים חיים רגילים ונטולי פרכוסים.

בסל הבריאות ישנן כ-20 תרופות אנטי-אפילפטיות ותיקות וחדשות, בעלות מנגנוני פעולה שונים. חלק מהתרופות דוגמת טגרטול, דפלפט או למיקטל מונגשות עבור כלל החולים, בעוד שהתרופות החדשות כדוגמת וימפט, מאושרות לחולים שניסו לפחות 3 תרופות אחרות ללא שליטה בפרכוסים.

ומה לגבי מי שעמיד לטיפול התרופתי? במקרים כאלה קיימות אפשרויות נוספות, אך מורכבות יותר. אחת מהן היא הליך כירורגי שבמסגרתו מסירים את המוקד האפילפטי במוח. ניתוח כזה יתאפשר במידה ויש מוקד אפילפטי שהסרתו לא תגרום נזק למטופל. אם המקור לאפילפסיה הוא אזור חיוני במוח ואסור להסירו, או שלא ניתן לאתר מוקד בר ניתוח, ניתן לטפל במחלה באמצעות קוצב זעיר המושתל באזור בית החזה ושולח גירוי חשמלי לעצב הוואגוס הממוקם במוח ומשפיע על ההתקפים. לקוצב יש יכולת לזהות פרכוסים המלווים בעלייה בדופק ולשלוח גירוי עוצמתי יותר שיעצור אותם.

אם הטיפולים האלה לא עוזרים והפרכוסים נמשכים ניתן להשתמש במגנט מיוחד שנועד להפעיל גירוי שעוצר את ההתקף. אפשרות נוספת היא טיפול באמצעות דיאטה קטוגנית - דיאטה עשירה בשומנים ודלה בפחמימות, שמדמה מצב של צום. כמו בתרופות – גם לדיאטה יש תופעות לוואי ולכן נדרש מעקב צמוד של רופא ודיאטנית.

שיכורה על הספה (ShutterStock)
מחסור בשינה ושתיית אלכוהול מעצימים את ההתקפים (צילום: Shutterstock)

לצד ההקפדה על הטיפול התרופתי, חולי אפילפסיה צריכים להקפיד על 7-8 שעות שינה, להימנע משימוש באלכוהול וסמים ולהתרחק מגירויים ספציפיים שעלולים לגרום להתקפים, כמו בהייה באורות מהבהבים. בנוסף, מומלץ שיישנו על הגב או על הצד ולא על הבטן, כדי להפחית סיכון לחנק במהלך התקף מתוך שינה.

חשוב כי חולי אפילפסיה יקפידו לרכב על אופניים עם קסדה, לא לטפס למקומות גבוהים או ללכת על פני תהום ללא רתמה. עוד מומלץ לא להיכנס לים, לבריכה או לאמבטיה מלאה במים ללא השגחה, על מנת להימנע מפציעה במקרה של פרכוס. ומה לגבי פעילות גופנית? חולי אפילפסיה לא מנועים מביצוע כושר גופני מתון והם בהחלט יכולים לקחת חלק בפעילויות ספורטיביות כל עוד נשמרים כללי הזהירות.

איך לעזור לחולה במהלך התקף אפילפסיה?

למרות שמרבית חולי האפילפסיה מאוזנים ולא חווים פרכוסים, עדיין חלקם יכולים לחוות התקף מפעם לפעם, שעלול להופיע במפתיע. לעיתים נדירות, חולי אפילפסיה יחוו סימנים מקדימים לקראת התקף, כגון הבהובי אור, ריח לא נעים, תחושת אי נוחות בבטן או נימול. מכיוון שרוב החולים לא יכולים לצפות מראש את ההתקף, חשוב שאנשים בסביבתם ידעו להושיט עזרה בעת הפרכוס. כך תעשו זאת:

• ראשית, חשוב לסלק מהסביבה חפצים שעלולים לפצוע את החולה.

• אסור לנסות לפתוח בכוח את הפה של החולה בזמן ההתקף, לשפוך עליו מים, או לנסות להשתלט עליו ולהגביל את תנועותיו.

• אם החולה מאבד הכרה, יש להשכיב אותו על הצד, לנגב הפרשות מהפה ולשמור על נתיב אוויר פתוח.

• מכיוון שחלק מחולי האפילפסיה לא מאבדים את ההכרה בזמן פרכוס, מומלץ לדבר איתם ולהרגיע אותם.

• אם ההתקף לא עובר מעצמו תוך 5 דקות יש לקרוא לצוות רפואי ובמקביל לתת לחולה תרופה מיוחדת המיועדות לעצירת התקף, אם הוא יש ברשותו כזאת.

• לעיתים קרובות לאחר התקף ממושך החולה עלול לחוש מבולבל, מוזר וישנוני. חשוב לקבל זאת בהבנה ולאפשר לו לחזור לעצמו.

• מומלץ שמישהו יישאר עם החולה עד שהוא מתעורר.

למה חולי אפילפסיה חשים צורך להסתיר את מצבם?

חולי האפילפסיה נאלצים להתמודד לא רק עם התקפי פרכוסים, אלא גם עם תופעות הלוואי של התרופות, החרדה והפחד המתמיד מהפרכוס הבא וכן חוסר העצמאות במקרים של התקפים מרובים. במקרים מסוימים קיים גם קושי להתנייד בקרב מבוגרים שנשלל מהם רישיון הנהיגה. חולה אפילפסיה נדרש להתמודד עם הרתיעה של הסביבה מפני ההתקפים, לצד המיתוס השגוי לפיו אפילפסיה נגרמת על רקע נפשי או פסיכיאטרי.

קשיש באוטובוס (ShutterStock)
מאבדים את עצמאותם עם שלילת רישיון הנהיגה (אילוסטרציה: Shutterstock)

אנשים רבים פוחדים לשהות בסמוך לחולה אפילפסיה ולהיות עדים להתקף. הדבר נכון גם בקרב אנשי צוות חינוכי שחוששים מהתמודדות עם פרכוס באמצע שיעור. אפילו בקרב מעסיקים מסוימים ישנה העדפה שלא לקבל לעבודה חולי אפילפסיה, וגם בעולם ההיכרויות ניכר פחד מהמחלה. כתוצאה מכך, חולי אפילפסיה רבים מסתירים את מחלתם מהסביבה. לא רק שההסתרה גובה מחיר רגשי, היא גם עלולה להעמיד אותם בסיכון, שכן אנשים בסביבתם לא יידעו מה לעשות במקרה של התקף.

צפייה בהתקף אפילפסיה היא מטבע הדברים לא מחזה נעים, אבל חשוב לזכור כי במקרה כזה החולה כמובן סובל יותר. חשוב שכולנו נדע לקבל באופן יותר בוגר ומכיל את חולי האפילפסיה, ולדעת איך להושיט יד לעזרה בזמן ההתקף, במקום להירתע. חשוב שגם המדינה תבנה תכנית לאומית לאפילפסיה ותקים מרכזי אפילפסיה, תוך הפניית תקציבים ותקנים לפריפריה והנגשת טיפולים תרופתיים מתקדמים לחולים. רק כך נוכל לאפשר ל-82,000 הישראלים המתמודדים עם המחלה, חיים טובים ובריאים יותר.

ד"ר איריס נוימן היא מומחית לנוירולוגיה ואפילפסיה בילדים ומנהלת מכון ה-EEG בילדים ומבוגרים בבית החולים סורוקה