לפני מספר ימים ביקרתי, במסגרת עבודתי כיועצת חינוכית-התפתחותית, בגן פרטי. אחד הילדים, בן 2.9, הגיע לגננת בוכה מאוד. הגננת שאלה אותו מה קרה והוא ענה לה בבכי: "היא אמרה לי שאני לא!" והצביע על אחת הילדות.
מאחר ובגילאים צעירים ילדים חושבים בצורה קונקרטית מאוד, למילים יש השפעה קריטית עליהם והם מייחסים להן חשיבות עצומה. זה בא לידי ביטוי בכמה דרכים:
1. למילים יש משמעות כפשוטן. ילדים תופסים את המשמעות של המילים כמו שהן ולא מבינים את המשמעות הנסתרת שלהן, או את הציניות שמאחוריהן. סביב גיל 6 ילדים מבינים כבר את הכוונה הנסתרת מאחורי האמירה וגם את העובדה שלמילים יש משמעות משתנה בסיטואציות שונות. עלינו המבוגרים להיות במודעות לכך ולשים לב, שמה שבעינינו נראה כמובן מאליו או כאמירה סתמית לא נתפס כך על ידי הילד הצעיר, והוא עלול לפתח פחד ואף הימנעות כתוצאה ממשפט שנאמר לו והוא הבין אותו כפשוטו.
עוד בנושא:
כשהילדים שלכם אומרים 'סליחה', הם באמת מתכוונים?
בלי לשקר: איך מדברים עם ילדים על מוות?
לצורך כתיבת הטור הזה, ביקשתי מהורים לספר לי דברים שהילדים שלהם אמרו או עשו בעקבות מילים ומשפטים שהם הבינו כפשוטם. הסיפורים היו רבים, נראה שאין הורה שלא נתקל במצב כזה עם הילד הפרטי שלו. הנה כמה דוגמאות משעשעות:
- "כשאחד מהבנים שלי היה קטן, היינו מזרזים אותו לסיים להתקלח ואומרים לו: "אין מים בכינרת". פעם, הוא פגש במישהי בשם כינרת ובמשך זמן ממושך הסתובב סביבה, בניסיון לאתר איפה המים שלה. בסוף הוא בא אלי ואמר לי: "צדקת אמא. באמת אין מים בכינרת".
- " אמרתי לבן שלי שהוא הורס. הוא, בתשובה: מה אני הורס?"
- "לפני זמן מה חבר יקר אמר לילדות "אני כל כך רעב, שאם לא נלך לאכול, אני אוכל אתכן". הילדה נבהלה ממש, נצמדה אלי ולא דיברה איתו יומיים".
- "כשבתי היתה בת 3-4 אמרתי לה: "שימי עין". בתגובה היא כיסתה את העין ביד אחת. לקח לי המון זמן לקלוט שהיא עושה את זה, וכששאלתי היא שאלה אותי "לשים אותה איפה?"
- " אמרתי לבן שלי (בן 4) שילך ויקרא למעלית אז הוא הלך, עמד ליד המעלית וצעק "מעלית!""
2. למילים יש כוח מאגי. בגילאים הצעירים ילדים מאמינים, שלמילים שהם משמיעים או שומעים יש כוח קסום. הכוח הקסום הזה גורם להם להיות מה שאמרו עליהם, או גורם לאחרים להפוך למה שאמרו להם. לכן שכיח לראות ילד בוכה מאד משום שילד אחר אמר לו שהוא חיה כלשהי או כי מישהי אמרה לו 'שהוא לא'.
3. כוחן של קללות בגיל הרך. מאחר שלמילים יש השפעה קסומה, ואם אני אומר משהו לחבר שלי, ככה זה נהיה, אין פלא מצד אחד שילדים אוהבים לקלל ולומדים להשתמש בקללות במהירות רבה, ומצד שני שילדים צעירים נפגעים ובוכים מהקללות מאוד. אגב, אין הכוונה דווקא לקללות חמורות. מאד שכיח לראות בגנים ילדים סביב גיל שלוש יושבים לאכול, וילד אחד אומר לאחר "אתה חוצפן" כדי שהילד השני יפרוץ בבכי מר.
אחת הדרכים היעילות ביותר להגיב לקללות בגיל הצעיר היא פשוט להתעלם מהן. כשילד אומר להורה "טיפש" הוא בודק מהי ההשפעה של אותה מילה עליו, בעיקר ברמה הלא מילולית. אם ההורה: מתכווץ במקומו, מאדים וצועק, מסנן בשקט: לא אומרים דברים כאלו וכדומה, הילד מבין מיד שלמילה הספציפית הזו יש השפעה חזקה על האחר והוא ימשיך להשתמש בה. אם ההורה אינו מגיב כלל, הילד מבין שהמילה הזו היא סתמית, אין לה כוח מיוחד, והוא יזנח אותה ויעבור לנסות מילים אחרות. אם במקביל ההורה יחזק את ילדו על שימוש במילים יפות ונאותות, הילד יבין שלמילים האלו יש השפעה וכוח על ההורה, והוא ינסה להמשיך ולהשתמש בהן.