המעבדה: כך תגדלו ילדים רגועים ומאושרים יותר

כל הורה רוצה לגדל ילדים שמחים ומאושרים, אך הדרך ליעד הזה רצופת מכשולים והתלבטויות. כדי לחסוך לכם לפחות כמה מהם, קיבצנו כמה טיפים שיכולים לעזור. המעבדה מציגה: כך תגדלו ילדים מאושרים – בחמישה צעדים פשוטים.

אתם לא צריכים לשאוף להיות החברים של ילדיכם, אבל מתברר ששיתוף בחוויות אישיות מסויימות – למשל, סיפורים הקשורים בהיסטוריה המשפחתית ובאירועי היום-יום – יכול דווקא להועיל. הפסיכולוג האמריקאי ד"ר טום ביירד מצא למשל, שהורים שהיו כנים ופתוחים עם ילדיהם – כלומר, חשפו בפניהם סיפורים אישיים ורגשות – הגדילו את תחושות הקרבה של הילדים ב-31%. הם גם הגדילו ב-17% את הסיכוי שילדיהם יפתחו דימוי עצמי חיובי.

וזה לא הכל: במחקר מ-2007 של אוניברסיטת חיפה, התגלה שבניגוד לאינסטינקט – קרבה בין הורים לילדים מגדילה את עצמאותם, ולא ההפך. המחקר התבסס על ראיונות שקיימה ד"ר עירית יניר עם פסיכולוגים, הורים וילדיהם, הנמצאים בשנות ה-20 לחייהם. 100 משפחות נוספות מילאו 300 שאלונים מפורטים. ליניר התברר כי ילדים שלא היו בקשר קרוב עם ההורים נטו למרוד בהם, והתגובה הזו הובילה לכך שהיו פחות עצמאיים בבגרותם – כלומר, נטו פחות לבסס לעצמם מסגרת משפחתית ותעסוקתית עצמאית. "לא רק שעצמאות וקרבה משפחתית מתקיימים האחד בצד השני", הסבירה, "אלא שהם ערכים המפרים זה את זה".

הורים מסוימים מעדיפים לחמוק מלשוחח עם ילדיהם על נושאים שאינם נוחים להם, כמו כסף ומין. אלא שלא בטוח שזו ההחלטה הנכונה. באוניברסיטת המדינה של צפון קרוליינה נערכו שני מחקרים ב-2014-2015 על שיחות הורים-ילדים בנושאי פיננסים וסקס.

במחקר הראשון, שעסק בפיננסים, נמצא שגם כאשר הורים חושבים שילדיהם אינם מטרידים את עצמם בענייני כספים – הם בהחלט עסוקים בכך. החוקרים ראיינו 136 ילדים בגילי 8-17. הילדים דיווחו כי נושאים מסוימים הנוגעים לכסף הם "מחוץ לתחום" בבית – למשל ענייניה הפיננסים של המשפחה והכנסות ההורים. "גילינו שאפילו ילדים צעירים מודעים לעניינים כלכליים, בין אם מדברים אתם על נושאים אלה או לא", הסבירה מובילת המחקר, ד"ר לינסי רומו. "ולכן אם הורים לא מדברים עם הילדים על כסף – הם מסיקים מסקנות לבד, ואלה לא בהכרח מסקנות מדויקות. לכן אם הורים לא רוצים לדבר על ענייניהם הפיננסיים עם הילדים, כדאי לכל הפחות להסביר להם מהי הסיבה לכך".

במחקר נוסף נמצא שבני נוער שדיברו עם הוריהם על מין, גם נטו יותר להתנהגות מינית זהירה, המלווה בשימוש באמצעי מניעה. החוקרים ביססו את מסקנתם על סקירת 52 מחקרים שעסקו בנושא, ונפרשו על פני 30 שנה. "בני נוער רוצים לשמוע מהוריהם על מין", הסבירו החוקרים, "ועצם ההתייחסות לנושא היא בעלת אפקט חיובי".

לשבח ולהאדיר את כישרונותיהם של הילדים זה חשוב מאוד – אך גם תלוי איך עושים זאת ובאילו כישורים מתמקדים. במילים אחרות: התרכזו במה שנמצא בשליטתם של הילדים – השקעת מאמץ ויצירתיות למשל – ולא בתכונות מולדות וקשיחות יותר, כמו אינטליגנציה. הסיבה: ילדים המפנימים את המסר שהם חכמים במיוחד, נוטים פחות לקחת סיכונים (מחשש שייראו טיפשים), בהשוואה לאחרים. יותר מכך: הפסיכולוגית האמריקאית הנודעת מאוניברסיטת סטנפורד, פרופ' קרול דוואק, מצאה במחקריה כי ילדים שקיבלו פידבק חיובי על כישורים כמו הפגנת מאמץ, נחישות וריכוז – למדו יותר לטווח הארוך.

"הילדים האלה לא מהססים לקחת על עצמם משימות קשות ודובקים בהן – גם אם בדרך הם מבצעים טעויות", הסבירה דוואק בראיון. עוד הוסיפה כי היא מתנגדת לרעיון שלפיו "אם רק נשפוך על ילדים תשבוחות ונאמר להם כמה חכמים ומיוחדים הם – נכין אותם היטב לחיים ויקרו להם רק דברים טובים. ביצעתי מחקר על ילדים רגישים, וראיתי שדווקא הילדים האלה היו מרוכזים בכך שהם חכמים...".

אסכולת החינוך הקשוח (מדי) כבר מזמן אינה רלוונטית – וכמה וכמה מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו כי שתלטנות יתר של הורים רחוקה מלהשתלם.

מחקר של אוניברסיטת ניו-המפשייר מ-2012, למשל, הראה שהורים המאופיינים בהתנהגות שתלטנית מסוג "עשה את זה בדיוק כמו שאמרתי לך" (It's my way or the highway""), נוטים יותר לגדל ילדים פרועים וחסרי כבוד, בהשוואה להורים סמכותיים, שמקשיבים לילדיהם וכך מרוויחים את הערכתם. "הסגנון הסמכותי אפקטיבי יותר בהשוואה לסגנון השתלטני, כי הוא מאפשר לבני נוער להתקרב להוריהם וכך גם לעקוב אחר הוראותיהם", הסבירו החוקרים. "לעומת זאת, התנהגות שתלטנית מפחיתה את הסיכוי שילדים יקבלו את סמכותם של ההורים כלגיטימית". בקיצור, הורות בסגנון "אמא נמרה" לא במיוחד מומלץ – לתשומת לבה של מובילת הטרנד, איימי צ'ואה.

מחקר אחר מ-2013 של אוניברסיטת מיזורי-קולומביה הראה שהכלל הזה תופס גם לגבי ילדים צעירים – תינוקות אפילו. החוקרים גילו שילדים להורים שנוטים לשתלטנות בעת משחק עמם – למשל, הם מנסים לקבוע באילו תכנים ובאיזה קצב הילדים ישחקו – יהיו פחות מעורבים במשחק ויפתחו כלפיהם רגשות שליליים. "ילדים פורחים כשיש להם היכולת לבחור מה לעשות, במיוחד בסיטאוציה של משחק", הסבירה מובילת המחקר, ד"ר ג'ין איספא. "בניסוי שערכנו ראינו שההורים השתלטנים אמרו לילדים כיצד לשחק בצעצוע, במה לשחק וכמה מהר לשחק". היא הוסיפה: "הורים צריכים להראות חיבה, לתמוך במשחק של הילדים שלהם ולהתערב כמה שפחות".

הורים רבים מתלוננים על כך שעם הלהטוט המתמיד בין מטלות עבודה למשפחה – הם אינם מצליחים להקדיש מספיק זמן לילדיהם וגם תמיד שוכחים משימה אחת או שתיים. פתרון טריוויאלי, אך כנראה אפקטיבי למדי לעניין, הוא לקבץ את כל המטלות ברשימה אחת מסודרת.

הסופרת והעיתונאית האמריקאית זוכת הפוליצר בריג'יד שולט הסבירה בספרה "מוצפת" (Overwhelmed) שעצם הכתיבה משחררת מדאגה. עוד הוסיפה: "המליצו לי לקחת פיסת נייר ובמשך חמש דקות לכתוב באינטנסיביות על כל הדברים שמציקים לי". הרציונל לפעולה: ברגע שהצ'ק-ליסט שלכם קיים כרשימה מסודרת, המוח לכל הפחות נפטר מדאגה אחת – לזכור את כל מה שהוא צריך לעשות. אז עוד לא הכנתם רשימה כזו (שבתוכה גם מטלות בסגנון "זמן משחק" או "הקראת סיפור") – שווה לנסות.