לא הגיע הזמן להעלות את רף הסיבולת שלכם?

עבור מרבית האנשים ריצה היא פעילות ספורטיבית של חצי שעה עד שעה, מלווה במוסיקה האהובה עם מטרה מאוד ברורה: מידה אחת פחות בג'ינס. אבל מי שמכור לריצות ארוכות מבין שיש הרבה מעבר לכך.

התנועה המכנית של פלג הגוף העליון (ערסול הגוף) למשך כמה שעות אולי מכאיבה בפעמים הראשונות אך לבסוף זה קורה: הגוף יוצא מההלם ומתחיל ליהנות. מאמני הריצה המובילים בכלל מדברים על מצב תודעתי מדידטיבי שעם הכניסה לקצב הנכון מתחיל לפעול ולשחרר את הגוף מהמימד הפיזי שלו. במילים אחרות, בני אדם מסוגלים לרוץ בלי הפסקה אם רק ישכנעו את עצמם שהם מסוגלים לכך.

אבל הרבה לפני שמגיעים לרצף הזה, חשוב להתאמן נכון ולהכין את הגוף והנפש למאמץ הכרוך בריצת סיבולת. אז אם אתם נמצאים בתוכנית האימונים הנכונה ואתם מתכוונים להיות בבוקר ה-27 בנובמבר על קו הזינוק של המרתון המדברי באילת, הנה כמה דברים שכדאי שתזכרו:

תשכחו מהמקום הראשון, תשכחו מהדירוג הסופי והיזהרו מתעתועי אגו שיגרמו לכם לרוץ מהר מדי במטרה לעקוף רצים אחרים. ריצה במדבר לא דומה לשום ריצה אחרת משום שהיא תלויה בפרמטרים רבים שדורשים משמעת והתאקלמות של הגוף לחום, לרוח המדברית, לתוואי השטח ולבדידות. הסתפקו בלקבוע את הגבול העליון של היכולת שלכם והתמקדו בניצחון על הקול הפנימי שיקרא לכם להפסיק. וכן, תהיו בטוחים שהוא יקרא.

ריצה היא לא פעולה קלה לגוף, לא כל שכן מרוץ שמתקיים במדבר. אמנם מדובר בסתיו האילתי ולא בחמסיני הקיץ החונקים אך עדיין יהיה קשה לצפות לטמפ' שתרד מתחת ל-30 מעלות. אקלמו את גופכם לריצה בחום והתכוננו לשתות הרבה מים. כמו כן, התאימו את הקצב כך שלא תהיו בגבול העליון שלכם.

הכינו ביגוד מנדף זיעה (רצוי בצבעים בהירים), כובע דק עם הגנה על העורף, חגורת מים, מגיני חול על הגרביים והכי חשוב, נעלי ריצה מתאימות לשטח וחול. אלה מגיעות עם סוליה ייעודית שבולמת את המגע עם האבנים והמהמורות שנמצאות על הקרקע. מרחו עצמכם בקרם נגד שיזוף והקפידו לרוץ עם חולצה ולא עם גופיה.

הקשיבו לגוף שלכם והיזהרו מלפגוש את קצה גבול המאמץ שלכם. ריצה בחום משמעותה אבדן של נוזלים חיוניים ומלחים שחשובים למניעת התכווצויות שרירים. אם התאמנתם כשורה, אתם כבר אמורים לדעת כיצד מגיב גופכם למאמץ מיוזע. אלא שכל אחד מאיתנו מגיב אחרת ומה שטוב לאחד לא בהכרח עובד אצל האחר. הביאו עמכם מלחים זמינים (עוגיות, בייגלה או כדורי מלח) ודאגו להצטייד בג'לים מרוכזי אנרגיה ופירות יבשים.

המדד הנכון ביותר לוודא התייבשות הוא צבע השתן שלכם. הרבה לפני הסחרחורת והחולשה מגיע הצבע הצהוב הכהה של השתן ומדליק את נורת האזהרה הראשונה. אל תגיעו לשם. שתו בכל תחנת מים, שפכו על העורף והראש כמויות של מים ואם מחלקים משקאות איזוטוניים, לגמו גם אותם. המשיכו במשמעת השתיה גם ביממה שאחרי המרוץ, עד שהשתן שלכם חוזר לצבעו המקורי הלבן-שקוף.

שמנו את אזורי החיכוך של הגוף בוזלין או חומרי סיכה אחרים. ריצה בחום ובאקלים מדברי ויבש מובילה לעתים לשפשפות ופציעות בבית השחי, במפשעות ובפטמות. הדבר הגרוע ביותר שתרצו לחוות במהלך מרוץ או שלפוחיות כואבות בכפות הרגליים.

כן, בלי להתבייש. הליכה מהירה ושפופה בעליות הקשות לא תפגע בקצב שלכם בצורה משמעותית. להיפך. היא תעניק לכם כוח לרוץ חזק בירידות. אל תפחדו לפגוש את שני האויבים הגדולים ביותר של רצי הסיבולת: העייפות והכאב. הם מגיעים יחד בדיוק של שעון שוויצרי ומסיחים את הדעת מהמטרה. ברגע שאתם חשים בהם, אל תלחמו ותאיצו. הסוד הוא שכדי לדעת לגרש אותם צריך קודם להכיר אותם היטב. נסו לזכור כיצד נלחמתם בהם באימונים הארוכים ועמדו מולם במהלך המרוץ.

לסיכום, זה רק נראה מפחיד. ריצה בתנאי מדבר היא אולי קשה יותר מריצה בכביש או בפארק אבל גם מתגמלת יותר. הגוף שלנו מייצר הרבה יותר חמצן בתנאי חום וזה אומר יותר אוויר לנשימה ויותר כוח לשרירים. במילים אחרות, הקושי שבריצה מדברית הופך את גופנו ליעיל יותר ואת נפשנו לשמחה יותר. הרי בדיוק אז, כשנדמה שלא יכול להיות קשה יותר, עולה המנטרה הידועה של רצי הסיבולת: No Pain No Game.

כבר נרשמתם למרתון המדבר באילת?