כל שנה בקיץ אנחנו שומעים למרבה הצער על מקרי טביעות של אנשים בים ובבריכות. אף שסכנת הטביעה במים היא המוכרת יותר, קיים סוג של טביעה חמקמק ומפחיד ביותר שנקרא "טביעה יבשה". במקרה של חוסר אבחון וטיפול בזמן. זה עלול להסתיים במוות, וזה נפוץ בעיקר אצל ילדים מכיוון שגופם קטן ופגיע יותר.
"טביעה יבשה" היא סכנה שבה מצוי אדם ששורד אירוע של כמעט-טביעה. זה אומנם מצב נדיר, אבל הוא עלול לקרות עד 48 שעות לאחר האירוע. גם אם לא קיים קונצנזוס מוחלט סביב הגדרת המושג של "הטביעה היבשה" או "טביעה משנית", מדובר לרוב במקרים שבהם מים נכנסים לריאות בעת שהייתה בים או בבריכה, מה שעלול להוביל בהמשך להיווצרות תגובה דלקתית קשה ומסכנת חיים.
מהם סימני האזהרה והתסמינים של טביעה יבשה?
אחת הסכנות בטביעה יבשה היא העובדה שבשעות הראשונות הטובע יכול להיראות בסדר גמור ולא קיים שום רמז לתהליך המסוכן. לכן, בכל אירוע שבו אדם, ובעיקר ילד, שואף מים, או מחולץ מהם - בין אם על ידי מציל, הורה או עובר אורח - הוא זקוק להערכה רפואית לאחר מכן. גם אם הילד חש בטוב לאחר האירוע וחוזר לשחק במים או אף לשחות בהם, הוא עדיין מצוי בסיכון לפתח בהמשך טביעה יבשה.
קיימים מספר תסמיני אזהרה שחשוב להכיר על מנת להגיע בזמן לבדיקה רפואית.
שיעול: שיעול מתמשך לאחר משחק או שחיה במים יכול להיות סימן לכך שמים הצליחו לחדור לריאות.
אמנזיה: כל אדם שהיה מחוסר הכרה מתחת למים או שמראה אובדן זיכרון של פרטי האירוע שהתרחש במים זקוק לטיפול רפואי מיידי. בהמשך לנקודה זו, כל שינוי בהתנהגות, כמו למשל ילד שלאחר האירוע חש חולה, נראה ישנוני או מתנהג באופן מוזר שאינו אופייני לו - זקוק להערכה רפואית מהירה.
הקאות: הקאות אחרי יום בילוי בבריכה יכולות לבטא זיהום מבליעת מים מזוהמים, אך גם עלולים להיות סימן של טביעה יבשה.
המסר העיקרי הוא שאם אדם חולץ ממים, יש לו עדיין סיכון, גם אם קטן, לטבוע על קרקע יבשה. אין ספק בכך שהדרך הטובה ביותר למנוע טביעה היא ללמד ילדים לשחות היטב, ולהימנע משחייה במקומות שאינם נמצאים תחת פיקוח ועם שירותי הצלה מסודרים.