מחקר ישראלי גילה: חרדה אצל האם משפיעה על אופן הלידה

רמת הפחד של נשים הרות לפני הלידה עשויה להשפיע גם על צורת הלידה, למשל אם תתבצע כלידה וגינאלית או בניתוח קיסרי – כך עולה ממחקר חדש שהוצג בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב, במסגרת הכנס הבינלאומי השנתי ללחץ וחרדה.

על-פי המחקר, ככל שחששן של נשים מהלידה גדול יותר, כך גדל דרמטית הסיכוי שיילדו בניתוח קיסרי (מתוכנן או חירום) ובלידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים). במילים אחרות, לא רק גורמים רפואיים מכתיבים את מידת ההתערבות הרפואית בלידה – כי אם גם המצב הפסיכולוגי שבו נתונות הנשים מלכתחילה.

"אחד הממצאים המפתיעים", אומרת פרופ' יעל בנימיני מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, "הוא שהפחד מהלידה ניבא גם אופני לידה לא מתוכננים. לכאורה, אלה מצבי חירום, שלא אמורים להיות מושפעים מעמדותיה או רגשותיה של האישה אלא רק מהחלטה מקצועית של הצוות", מסבירה בנימיני, שערכה את המחקר בשיתוף עם ד"ר עוזי דן ממכבי שירותי בריאות, העובדת הסוציאלית מירי גוזלן והדוקטורנטית היידי פרייס.

במחקר, שמומן בידי המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות ושירותי הבריאות, השתתפו 907 נשים. 771 מתוכן היו בהיריון (40% מהן בהיריון ראשון), ועוד 136 נשים מעולם לא ילדו לא היו בהיריון. הנשים מילאו שאלון המודד את רמת הפחד לקראת לידה, ומורכב מ-33 שאלות. דירוג הפחד על-פי השאלון נע על סולם שבין 0 ל-5.

"'פחד מלידה' הוא מושג רחב הכולל בתוכו מגוון פחדים – לא רק פחד מהלידה עצמה או מהכאב", אומרת בנימיני. למשל: פחד מאובדן שליטה; פחד מאיך שאתנהג; פחד שאחווה פער בין חוויית הלידה כפי שדימיינתי אותה לבין המציאות; חשש שארגיש בודדה או נטושה; פחד שלא אוכל לעמוד בלידה; ופחד שיקרה לי או לתינוק משהו במהלך הלידה. "שורשיו של הפחד מלידה", מוסיפה בנימיני, "נעוץ בתפישה הבסיסית של מהות הלידה: האם זהו תהליך טבעי שהגוף מסוגל וכשיר לעמוד בו, או שזהו תהליך מסוכן, שהגוף עשוי שלא לעמוד בו, או יעמוד בו בקושי רב, ולכן זקוק לסיוע מצד הרפואה".

החוקרים יצרו קשר עם המשתתפות כחודשיים לאחר הלידה, בכדי לבדוק עמן כיצד ילדו בפועל. הם גילו כי הנשים המפוחדות ביותר הן נשים שאינן בהיריון ומעולם לא היו (3.4), ואחריהן נשים בהיריון ראשון (3.2) ונשים בהיריון שני ואילך (2.6). "נשים שמעולם לא היו בהיריון חרדות יותר, כי מה ששמעו על לידה מבוסס על סיפורים", מסבירה בנימיני. "הן בדרך כלל זוכרות את הסיפורים הקשים, ולא ההפך. נשים שכבר חוו לידה – ואפילו אם זו היתה לידה קשה – יודעות לקראת מה הן הולכות, מה שעשוי לשכך את הפחד".

עוד מצאו החוקרים כי על כל עלייה בנקודה בסולם הפחד מלידה, הסיכוי של נשים ללדת בניתוח קיסרי (בין אם ניתוח חירום או מתוכנן) גדל פי 2 – וללידה מכשירנית פי 2.5 – בהשוואה לסיכוי ללדת בלידה וגינאלית, ללא אפידורל.

כיצד אתם מסבירים את ההשפעה האפשרית של המצב הפסיכולוגי של נשים על צורת הלידה העתידית שלהן?

"הסבר אפשרי אחד הוא ביולוגי. ייתכן שהחרדה המוקדמת של נשים מובילה ללחץ גובר בעת הלידה, במיוחד אם חל שיבוש זה או אחר במהלכה. תחושת לחץ מתבטאת גם בשינויים במנגנונים ההורמונאליים בגוף, דבר שעלול לפגוע בהתקדמות הטבעית של תהליך הלידה וליצור צורך בהתערבות רפואית.

"בנוסף, יולדות חרדות ותובעניות עשויות שלא לשתף פעולה עם הצוות הרפואי ולייצר דינאמיקה לחוצה, הדוחקת בצוות לסיים את הלידה כמה שיותר מהר. גם היולדת עצמה עשויה לדחוף לסיום מהיר של הלידה בתנאים כאלה. על-פי המחקר, נשים שרמת הפחד שלהן מהלידה גדול מראש, מתכננות ללדת בעזרת שיכוך כאב אפידורלי או אף בניתוח, לפעמים בגלל סיבוכים קודמים".

מאחר שנשים המפחדות פחות מהלידה, נוטות להעדיף אופני לידה טבעיים יותר, מסבירה בנימיני, "הן גם עשויות לבקש לדחות את התערבויות רפואיות ככל שניתן". במילים אחרות, הגישה שאתה נשים מגיעות ללדת – הכרוכה גם בנטייה שלהן ללדת באופן טבעי, או עם התערבויות רפואיות – מכתיבה לא מעט ממה שמתרחש בתהליך הלידה, לטוב או לרע.

"בישראל", מוסיפה בנימיני, "יש נתק בין המעקב אחר ההיריון, שנעשה בקופות החולים, לבין הלידה, שנערכת בבתי החולים. כתוצאה מכך, נשים לא מכירות את הצוות או המקום שבו יילדו. בנוסף, הצוות שמטפל בהן בהיריון עסוק בנקיטת אמצעים שיבטיחו את בריאות האישה והעובר, אבל לא עוסק בבירור החששות שלה לגבי הלידה".

מה ניתן לעשות כדי לצמצם את רמות הפחד שנשים חוות לפני הלידה?

"מחקרים הוכיחו שטיפול פסיכולוגי הוא טכניקה אפקטיבית מאוד לצמצום רמות הפחד. בשוודיה ישנם בתי חולים שבודקים את רמת הפחד מלידה של נשים באופן שגרתי, כחלק ממעקב ההיריון. אם נמצאות אצלן רמות פחד גבוהות, הן מופנות לטיפול".

אכן, מחקר שנערך בפינלד לפני יותר מעשור מצא כי שכשנשים עם פחד גבוה מלידה נשלחו לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ורגיל, החששות מלידה פחתו בשתי הקבוצות. בנוסף, הלידה שחוו הנשים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי היתה קצרה יותר, בהשוואה לנשים שהלכו לטיפול קונבנציונאלי. 62% מהנשים שרצו לעבור ניתוח קיסרי בשתי הקבוצות, ילדו לבסוף באופן וגינאלי.

בנוסף, חוויית לידה טובה אחת עשויה לצמצם את הפחד בלידות הבאות. "ככל שהתקשורת שהנשים מנהלות עם הצוות הרפואי טובה יותר – וככל שהן יודעות לעמוד על שלהן – כך גוברים הסיכויים שהלידה תעבור כחוויה טובה", אומרת בנימיני. "גם לידה שמוגדרת רפואית כ'קשה' יכולה להיתפש בידי היולדת כלידה טובה, אם הרגישה שהצוות הרפואי הסביר ושיתף אותה בתהליך, ולהפך".

המדיקליזציה של הלידה והשיקולים הכלכליים המניעים אותה תורמים גם הם לחרדה עמה נשים מגיעות ללדת?

"יש שיקולים כלכליים ופרוצדוראליים המניעים מדיקליזציה, שהרי בתי החולים בישראל כורעים תחת העומס ומעוניינים בתחלופה מהירה יחסית של יולדות. במצב דברים כזה, ובעיקר כשכל מיילדת נדרשת ללהטט בין כמה יולדות במקביל, יש סיכוי יותר גדול שנשים יחוו התערבויות רפואיות בלידה, והחוויה הכללית שלהן לא תהיה טובה. חוויה לא טובה אחת, עשויה לייצר פחד מהלידה הבאה וכן הלאה. גם הטרמינולוגיה הרפואית, שלפיה הריון הוא תהליך שתמיד יש בו סיכון, וההבחנה היא בין היריון ב'סיכון נמוך' לעומת היריון ב'סיכון גבוה' – תורמת לכך שנשים רבות רואות בלידה תהליך 'רפואי' יותר מאשר 'טבעי'.

"המדיקליזציה לכשעצמה היא דבר מדהים", מדגישה בנימיני. "במובן זה שצימצמה דרמטית את תמותת היולדות והתינוקות בעולם המערבי, וישראל בולטת לטובה בתחום זה. אבל כיום מתרבות הטענות שהלכה רחוק מדי, בגלל השיעור הגבוה של ניתוחים קיסריים. ארגון הבריאות של האו"ם מציע כי שיעור הניתוחים הקיסריים לא יעבור את סף 15%. אך בישראל אחת מכל חמש לידות (20%) מתבצעת בניתוח קיסרי, וישנן מדינות בעולם שבהן שיעור הניתוחים הקיסריים מתקרב ל-50%".