זה כבר נראה לנו חלק מחיי היומיום אבל עד לפני עשור היה יחסית נדיר לראות אנשים עם אוזניות ברחוב. כיום, עקב התפתחות הטכנולוגיה והכניסה המאסיבית של הטלפונים הניידים ומכשירי הטאבלט לחיינו, רוב הסיכויים שאם תעלו על אוטובוס, תשבו בתור לקופת חולים או אפילו תטיילו באוויר הצח בפארק, תראו סביבכם אנשים שמתנתקים מהסביבה בעזרת מוזיקה.
מחקר שנערך ב-600 מקומות שונים ברחבי ארה"ב, כולל 90 פארקים לאומיים וכמה אזורים עירוניים, ערך מודל המתאר את רמות הרעש ברחבי היבשת. בעזרתו של המודל, הסבירו החוקרים כי רמת הרעש בארה"ב גדלה ברמה מדאיגה וצפויה להכפיל את עצמה כל 30 שנה. החוקר שערך את המחקר, ד"ר קורט פריסטראפ, הזהיר בכינוס השנתי של האגודה לקידום המדע שנערכה בקליפורניה, כי הרעש הקבוע בערים, כמו גם גידול האוכלוסין והפופולריות של המכשירים החכמים, יוצר מעין "חירשות נרכשת" שבה אנשים מותנים לכוון את הצלילים סביבם.
העצמה של רעשי הרקע גורמת לאנשים, גם אם באופן לא מודע, לנסות ולהתנתק מהם, מה שהופך אותם לחסרי רגישות כלפי הקולות הטבעיים כמו רוח או ציוץ של ציפורים. לטענת החוקרים, חוסר היכולת הזה עלול לבטל את ההשפעות המיטיבות שיש לקולות האלה על הבריאות הנפשית, ואף פוגע בחוויית החיים הכללית.
בורחים אל האוזניות
"דור החירשים", כפי שהוא מכונה, נולד בעצם מהשינוי בהרגלי החיים של בני האדם, והוא נובע מהעובדה שקיימת עליה תלולה בעוצמות הרעש בערים ורבים בוחרים להתנתק מרעשי הרקע ובוחרים לברוח אל האוזניות.
ד"ר פריסטרפ הוסיף כי לחשיפה לקולות הטבעיים יש חשיבות עצומה והיא זו שהצילה את האדם הקדמון מפני טורפים שהיו נכנסים לסביבתו. מחקרים קודמים שנערכו מצאו כי לצלילים הטבעיים האלה ישנה חשיבות עצומה גם כיום, המתקשרת לחלקים במוח שקשורים לביטחון ורוגע. לא לחינם, פכפוך מים ומשב רוח הם הקולות המועדפים בקליניקות ואצל מטפלים המבקשים להרגיע את מטופליהם.
ד"ר פריסטרפ, שחוקר כבר עשור את זיהום הרעש בפארקים וההשפעה שלו על חיות הבר ברחבי ארה"ב, טוען כי אחד האתגרים העיקריים הוא שעם העלייה ברמות הרעש, הסטנדרטים של הציבור לשקט עלולים להישחק. "אנשים פשוט לא מבינים שיכול להיות פה הרבה יותר שקט," אמר.