וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

3 התנהגויות הוריות מזיקות והדרך לתקן אותן

4.1.2015 / 9:08

אנחנו מנסים לעזור לילדינו לגדול, להתבגר ולחמש אותם בכלים שיעזרו להם לצלוח את העולם בשלום, אבל לפעמים משיגים בדיוק את ההיפך. איפה טעינו ואיך לתקן? יועצת השינה חגית חרמון מסבירה

תינוק בוכה. ShutterStock
עושים בשביל הילד דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו?/ShutterStock

מה לא נעשה עבור הילדים שלנו? הכל. הכל כדי לעזור להם לצלוח את החיים. אבל מסתבר שהרבה פעמים דווקא ה"הכל" הזה כולל בדיוק את הדברים שמפריעים לסיכוי שלהם לצלוח את החיים בקלות. הכוונות שלנו כמובן טובות, אבל אנחנו כבר יודעים לאן מובילה הדרך שרצופה בהן. לפניכם שלוש התנהגויות הוריות מזיקות והדרכים לתקן אותן.

פינוק מול עידוד

אם המילה "פינוק" נראית כלא קשורה אליכם, בואו נבהיר קודם למה התכוון המשורר, או לפחות למה התכוון אדלר: פינוק הוא כאשר ההורים עושים באופן קבוע עבור הילד דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו. וכן, אנחנו עושים את זה כל הזמן. החל מהלבשתם בבוקר, דרך ארגון התיק שלהם בעצמנו, ועד לישיבה נצחית ליד מיטתם עד שהם נרדמים.

"לתינוקות וילדים יש פוטנציאל למידה עצום וכמעט תמיד הם מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו מצפים מהם", אומרת חגית חרמון, יועצת שינה ומאמנת בשיטת לילה טוב. "כאשר אנחנו מלבישים ילד בן ארבע, מקלחים ילד בן שבע, מחזיקים את היד לילד בן שלוש עד שהוא נרדם - ברור שהכוונה שלנו היתה לעזור. אבל המסר שאנחנו משדרים מבלי להתכוון הוא - אתה חלש מדי ולא תצליח לעשות זאת לבד".

אז מה כן לעשות?
לדברי חרמון, לכל דבר שילד עושה בעצמו יש ערך לימודי ורגשי עצום - תחושת המסוגלות שלו מתחזקת ואיתה הערך העצמי. "אל תתערבו אלא אם התבקשתם לעזור", היא מציעה, "ואם התבקשתם לעזור - גם אז לא תמיד כדאי להתערב. כשילד מבקש שתעשו בשבילו את העבודה, עודדו אותו לפעול בעצמו. למשל, אם ילד גדול מודיע שהוא צמא, במקום לתת לו אינסטינקטיבית כוס מים, אפשר לשאול אותו: "מה אתה מתכוון לעשות עם זה?". סביר להניח שהוא פשוט ילך וייקח מים בעצמו".

ילד אוכל שוקולד. ShutterStock
הילד הכין לעצמו את הכריך? עודדו אותו על כך/ShutterStock

"כשהילד עושה משהו שעד עכשיו עשיתם בשבילו, שבחו את המאמץ שהשקיע", ממשיכה חרמון. "כדמויות המשפיעות ביותר בחיי ילדינו, הדברים שאנחנו אומרים להם מופנמים והופכים להיות הקול הפנימי שלהם - חלק בלתי נפרד מהאני שלהם. עידוד על עצמאות יביא אותם לשאוף לעוד עצמאות בעתיד".

ביקורת מול ענייניות והקשבה

"אתה לא אחראי", "למה אי אפשר לסמוך עליך?", "למה אתה לא יכול להתנהג כמו אחיך?" - אלו דוגמאות למשפטים שאנחנו אומרים לילדים בלי לחשוב יותר מדי, אבל זוהי ביקורת שיפוטית ויש לה משמעות גדולה עבורם. היא מעליבה ומקטינה את הילד מצד אחד, ומהצד השני גם לא משיגה תוצאות, כי במצב של עלבון לא יכולה להתקיים למידה, וכולם מפסידים.

אז מה כן לעשות?
הדרך הנכונה להעביר ביקורת, על פי חרמון, היא לבקר עניינית את המעשה ולא את העושה. לדוגמה: "מכעיס אותי שחזרת הביתה מאוחר", או "אנחנו לא צועקים בזמן האוכל". הדגש צריך להיות על ההתנהגות הלא רצויה ולא על תכונת אופי.

לדברי חרמון, אחד הרגעים הגרועים ביותר להעברת ביקורת היא בעת שילדינו מספרים לנו משהו. למשל, הילד אומר: "היום בבית הספר איבדתי את המחדד", וההורה עונה: "זה לא מפתיע עם הבלגן שלך". זוהי תגובה מעליבה שיוצרת טינה וכעס אצל הילד. "אם אתם רוצים שילדיכם ישתפו אתכם בחייהם, התאפקו לא לבקר את האופי שלהם, ובטח לא כאשר הם מספרים לכם משהו", היא אומרת. "אם תקשיבו להם ללא שיפוטיות, הם ירגישו בנוח לספר ולשתף".

חסות יתר מול גבולות

דימוי עצמי גבוה הוא אחד הדברים שאנחנו הכי מקווים להם עבור ילדינו. אדם עם דימוי עצמי גבוה הוא אדם עם ביטחון עצמי שמאמין ביכולות שלו, יש לו תחושת מסוגלות גבוהה, והוא מגייס כוחות גם לנוכח כישלונות. הוא משקיע בשיפור עצמו ובהתמודדות מול קשיים, ולכן גם מצליח.

ילד עם גלימת סופרמן. ShutterStock
דימוי עצמי בריא הוא כלי הכרחי/ShutterStock

במילים אחרות, היכולת להתמודד עם קשיים וקונפליקטים היא הכרחית לבניית דימוי עצמי בריא. אבל איך הילד ילמד להתמודד אם אנחנו עושים זאת עבורו? כאשר הילד מקבל ציון לא טוב ואנחנו מתקשרים למורה להתלונן, מתערבים באופן קבוע במריבות בין האחים או מנסים לפתור קונפליקט שנוצר בגינת המשחקים. ילדים שהוריהם פותרים עבורם כל קונפליקט, יצאו לעולם נטולי יכולת לעשות זאת בעצמם, וכל מפגש עם המציאות יעורר בהם תסכול וחוסר אונים.

אז מה כן לעשות?
הציבו לעצמכם (כן, לעצמכם!) גבולות ברורים - מה נמצא בתחום אחריותכם ומה לא. יכול להיות שתגלו שהילדים יכולים להסתדר יותר טוב ממה שחשבתם. "מתוקף עבודתי כיועצת שינה אני יכולה להעיד שבנושא השינה מתקיימת הרבה חסות יתר", מספרת חרמון. "הורים רבים בטוחים שתינוקות ופעוטות לא מסוגלים להירדם לבד, ומתערבים מאוד בתהליך ההרגעות וההרדמות של הילד - האכלות בלילה, ידיים, מנשא. הילד מתרגל לכך ותובע את העזרה בכל הרדמה, תוך הפעלת הוריו פעם אחר פעם".

אז האם יש לתת לתינוק לבכות במיטתו? "ממש לא", קובעת חרמון, "תינוק שנשאר ללא מענה לבכי יחווה חרדת נטישה ופגיעה בתחושת הביטחון, וכמובן שבמצב כזה אינו מסוגל ללמוד דבר". לדבריה, העבודה היא קודם כל הורית: אנחנו צריכים להפנים שתינוקות מסוגלים ללמוד להרדם עצמאית החל מגיל חמישה חודשים. "אחר כך אפשר לפנות לתינוק להתחיל ללמד אותו להירדם לבד, בהדרגה, מבלי לפגוע בתחושת הביטחון שלו", היא מסבירה. איך בדיוק? לא חסרות אופציות: ישנם ספרי הדרכה מצוינים בנושא, ישנו המון מידע ברשת, וכמובן שניתן לבחור בייעוץ שינה מקצועי בשיטה שהכי מתאימה עבורכם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully