וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דברים שרציתי להגיד

מירב דוסטר

23.9.2013 / 8:18

כשהמילים נתקעות להן וזה לא אירוע חד פעמי עולות שאלות על גמגום. עד כמה רווחת התופעה ומתי מדובר באירוע חולף או במצב שדורש טיפול?

בין ריבוי רגעי המבחן והקושי שהורים נאלצים להתמודד עימם, ניצב לעיתים גם הרגע, שבו הילד מנסה לומר משהו, אך המילה נתקעת לו ורק בקושי הוא מצליח לבסוף לשחרר אותה לעולם. כשהסיטואציה הזו אינה חד פעמית, אלא חוזרת על עצמה שוב ושוב, מפלס החרדה מתחיל לעלות וצצות תהיות האם הוא מגמגם.

בין גמגום לאי שטף

"גמגום הוא הפרעה בדיבור, שבעבר ייחסו אותה בעיקר לקשיים רגשיים, לחוויות טראומטיות ולקושי התנהגותי רגשי, ואילו כיום מאמינים שהמקור הוא נוירולוגי אורגני. זוהי בעיה בהפקה הקולית של הדיבור ובשליטה על איברי ההגייה, בנשימות ובמערכת העצבים המרכזית שגורמת לבעיות פריפריות", מסבירה שולי כלאב, קלינאית תקשורת מחוזית, קופת חולים מאוחדת, ירושלים.

בין גיל שנתיים לחמש עלול להופיע שלב שבו הפעוט נתקע עם מילים, אף אם דיבר ברצף קודם לכן. הפרעת דיבור זו אינה עקבית אך חוזרת על עצמה. היא מתאפיינת בחזרות על הברה או מילה, עצירות בשטף הדיבור, הארכת הברות מסוימות ולפעמים גם הוספת צלילים ומילים (כמו קקקק קראתי). זהו תהליך טבעי ונורמלי, שלב צפוי בתהליך ההתפתחות של המוח.

"גמגום נוצר כשיש פער בין האזור שאחראי על החשיבה וידע של מילים לבין האזור של המוח שאחראי על הדיבור המוטורי, כלומר הפקת המילים עצמן", מסבירה ד"ר יוכי בן נון, פסיכולוגית התפתחותית ורפואית בכירה בשירותי הכללית. במילים אחרות, קצב החשיבה מהיר מהדיבור ונוצר קושי לשמור על הרצף. מצב זה נקרא אי שטף, והוא נחשב לנורמטיבי, ולרוב אין כל צורך בטיפול אלא רק בהדרכת הורים כיצד לנהוג כשהוא מופיע.
טווח ההופעה של אי השטף נע בין מספר שבועות, לשלושה חודשים. אי השטף בדיבור חולף וגם עשוי לחזור שוב במהלך תקופת גיל זו.

גמגום לעומת אי שטף, הוא הפרעה המתרחשת מעל גיל חמש וההתייחסות אליה היא אחרת, כי היא נחשבת לתופעה שאינה תקינה. "ההתבטאות שלה היא בדיוק כמו אי שטף בדיבור, אבל הסיבה שונה: בגיל חמש יש ציפייה לסנכרון של כל אזורי המוח שאחראים על הדיבור, ולכן החריגה אינה תקינה. קרוב לוודאי שהיא נובעת מקושי בביטוי המוטורי של הדיבור, שכבר אינו מתאים לגיל ואז יש מקום להתערב ולטפל", מציינת ד"ר בן נון.

מקור הגמגום ושכיחות התופעה

חמישית מהפעוטות יעברו תקופה של חוסר שטף בדיבור. בין חצי אחוז לאחוז עלולים להישאר עם הגמגום לאורך שנים.
אין תשובה ברורה מה גורם לגמגום, ככל הנראה מדובר בנטייה מולדת, שגורמים סביבתיים יכולים לשמר, להחריף או להקטין.

טובה ארצי, קלינאית תקשורת ראשית של שירותי בריאות כללית מצביעה על מספר מאפיינים, אחד מהם הוא הקשר למגדר, גמגום מופיע יותר אצל בנים מאשר בנות, בהבדלים של 3:1 או 4:1. "אמנם זה לא מוגדר כתורשתי כמו צבע עיניים, אבל יש גורמים גנטיים. לגמגום יש לרוב היסטוריה משפחתית, היו אף תאומים זהים שהופרדו בלידתם ואצל שניהם הופיע גמגום". מציינת ארצי.

בבדיקות הדמיה SMRI (בדיקות המשקפות את פעילות המוח בזמן אמת) רואים שאצל אנשים המגמגמים ישנה פעילות שונה ואין ריכוז באזור השפה אלא יותר פיזור. לאחר טיפול ושיפור בדיבור ניתן לראות יותר מיקוד.

"בנסיבות מאוד חריגות הגמגום יכול להיות תגובה לטראומה אך זו צריכה להיות טראומה מאוד קיצונית, כמו ילד שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה או שנכח בסצנת אלימות קשה" אומרת ד"ר בן נון ומדגישה שכשיש גמגום הוא מחריף נוכח תחושות חרדה, מתח, כישלון, חוסר ביטחון - שאנחנו משדרים לילד מתוך דאגה שלנו. "הגישה של ההורים עלולה להחריף את התופעה" מציינת ד"ר בן נון.

חשוב לדעת שהגמגום אינו קשור לרמת אינטליגנציה, בריאות נפשית ראשונית או אופיו של הילד, אך ישנם מספר מאפיינים הקשורים בהמשך חייו של המגמגם. "לרוב הנטייה של ילד מגמגם תהיה להסתגר, להימנע, להיות פחות חברותי ולא לבחור במקצועות שהוא צריך לדבר בהם", גורסת ארצי ויחד עם זאת מציינת שקיימות טכניקות שאולי לא מבטלות את הגמגום אך מאפשרות למגמגם להתבטא במינימום הפרעה. "אני מכירה דמות ציבורית, שככל שהתקדמה בפעילות הציבורית שלה כך פיתחה הופעה תיאטרלית עם תנועות גוף נלוות וקצב דיבור שונה וכך גבר הביטחון העצמי שלה והגמגום נעלם", מוסיפה ארצי.

מתי לפנות לטיפול

בנוגע למועד הפנייה לטיפול, הדעות חלוקות. ד"ר בן נון ממליצה לפנות לייעוץ אצל קלינאית תקשורת בשלב די התחלתי, כשהילד בן חמש וחצי-שש והגמגום נמשך מעל חודש או ששה שבועות. לשיטתה של כלאב, אין לפנות מיידית לטיפול אלא לחכות כשלושה חודשים ורק אם הגמגום לא חולף לפנות לייעוץ.

בנוגע לאי שטף, לא נהוג לטפל בילדים בגילאי שלוש או ארבע, גם משום שיכולת שיתוף הפעולה שלהם בטיפול מצומצמת, וגם משום שלרוב מדובר במצב בר חלוף שאינו מצריך טיפול. "העיסוק בעניין עלול להחמיר יותר מאשר לעזור" טוענת ד"ר בן נון ומבהירה שצריך להסתכל על התקופה הזו כתהליך נורמטיבי של התפתחות הדיבור. בדומה לשלב בו כשתינוק מתיישב, לומד לזחול או ללכת הוא עושה מהלכים מוזרים - כך גם בתהליך למידת הדיבור.

כלאב מציינת כי בעבר נהוג היה לחשוב כי אסור לטפל בגמגום, אך כיום הגישה השתנתה והכיוון הוא בעיקר הדרכת הורים סביב הסוגיה כיצד ליצור בילד שינוי לגבי הדיבור שלו, לחוות ולתפוס אותו כמשהו חיובי.

כשבתה של עינב (31) הייתה בת שנתיים היא החלה לגמגם. הגמגום הפציע ביום בהיר אחד ועינב החלה לעקוב באדיקות ובחרדה גדולה אחרי הישנות התופעה. "לא בזבזתי רגע אחד, והקמתי חמ"ל ביתי על מנת להגיע לאדם הנכון, שיאבחן ויטפל בעניין", מספרת עינב. לבסוף פנתה לפסיכולוגית ילדים עם רקע בקלינאות תקשורת, כיוון שחשה שהגמגום נוצר בעטיה של טראומה קטנה שחוותה בתה עקב היפרדות ממנה.

"הפסיכולוגית אמרה שבשלב זה לא מטפלים בילד, אלא עוקבים אחרי הגמגום ולרוב זה חולף, אך ביטלה את האפשרות שמקור הגמגום הוא אותה טראומה וקישרה אותו ליחסים העכורים שהיו ביני לבין בן זוגי. עינב מספרת שלאחר תקופת זמן קצרה, אי השטף חלף, וחזר שוב לאחר כשנה למספר ימים. "בפעם השנייה הטרידה אותי השאלה: למה עכשיו? אך מצד שני ידעתי שזה יחלוף כלעומת שבא, ולא התעסקתי בזה במיוחד", אומרת עינב ומוסיפה שאי השטף אכן חלף לאחר מספר ימים. "אם זה יגיע שוב כבר אדע להכיל את זה".

קיימות גישות טיפוליות שונות לטיפול בגמגום "ומטפל טוב אמור להכיר את כולן", אומרת כלאב ומונה טכניקות כמו לימוד דיבור רך ואיטי, דיבור במנגינה מסוימת, שיטות שהן טכניות ומערבות צד רגשי ושיטות שהן בעיקר רגשיות או מבוססות על פידבק. "הכול תלוי באופי הבעיה ובילד עצמו".

כלאב מוסיפה שלפעמים בגלל הגמגום, ההורה מתרחק רגשית מהילד ועשוי להתבייש או להיות מובך כשהילד מדבר מול אנשים. "אנו מדריכים את ההורה להתחבר לקושי ולבעיה, ולגרום לסביבה להיות מעודדת שטף וחיובית כלפי דיבור. אני מאמינה שבטיפול, קלינאית תקשורת לא יכולה להתייחס רק לפה ולדיבור אלא להתבונן בדברים באופן הוליסטי - הצד הרגשי מאוד מהותי כאן", גורסת כלאב.

sheen-shitof

בדקו התאמה לטיפול

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה בגוף עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה

איך להתמודד עם גמגום של ילד

- באופן גורף, אין לשדר לילד בהלה, לחץ או חרדה

- לא להעיר לילד על הגמגום, לא להשמיע משפטים כמו " אני לא מבינה אותך" ובכלל להיות פחות ביקורתיים.

- לדבר במקצב איטי. לעשות פאוזות בין משפטים. לילד קשה לחקות דגם של דיבור מהיר.

- להמתין מעט זמן לאחר שהילד שואל שאלה, לפני שמשיבים לו, ובכלל לנהל שיחה בצורה רגועה ומאפשרת.

- לדבר לילד במשפטים קצרים וברורים. לילד בגילאי שלוש לדוגמה, הזיכרון וההבנה או עיבוד, המידע שהוא שומע מוגבלים ויש לדבר אליו במשפטים פשוטים בעלי שלוש או ארבע מילים.

- לא לנסות לתת עצות כמו: "דבר לאט יותר", "תנשום" וכו' זה יוצר בילד את המודעות שיש לו בעיה או שמשהו לא כשורה איתו.

- כשהילד נתקע במהלך הדיבור לא לעזור לו ולא להיכנס לדבריו. לנסות להקשיב למסר שהוא מנס להעביר ולא לדרך בה הוא מדבר.

- לתת לילד לפני השינה להקשיב לסיפור מדיסק, כיוון שההקראה נעשית במקצב מונוטוני. כך הילד יכול להפנים את המקצב ולחקות אותו.

- לדקלם איתו שירים, עצם החזרה מסייעת ומעניקה ביטחון.

- לגרום לו לשיר או לשיר יחד איתו, כיוון שחוסר שטף אינו קיים בעת ששרים

- לבקש מכל המטפלים של הילד לא להעיר לו או לזרז אותו ולא להפריע לו באמצע הדיבור.

- לעיתים הילד עשוי להפוך למוקד ללעג, בעיקר בגילאי בית ספר, ואז צריך להתערב ולערב גם את המסגרת החינוכית בה הוא למד.

"הדבר הכי חשוב", טוענת ארצי, "זה לשדר לו שאנחנו מקבלים אותו כפי שהוא והוא הכי טוב בעולם, כי ברגע שאתה מקבל את עצמך הכול יותר קל".

  • עוד באותו נושא:
  • גמגום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully