עשרות רופאים פספסו את הגידולים של אורלי: "כמעט הייתה משותקת"

"כשאני מספרת את זה, זה לא אני, אני מספרת על מישהי אחרת שיושבת פה", במילים אלה מתארת אורלי כץ חיימוב את תחושתה לאחר ניתוח משולב שעברה להסרת שני גידולים מראשה ומעמוד השדרה שלה, שבוצע לראשונה בישראל בבית החולים שיבא שבתל השומר לפני כשלושה חודשים. בשבוע שעבר עברה ניתוח נוסף להסרת גידול שלישי מראשה.

אורלי, בת 57 ואם לשני ילדים בני 22 ו-27, עבדה עד לפני כמה חודשים כמאמנת כושר ולימדה את כל תחומי הספורט במוסדות עירוניים ופרטיים בעירה, ראשון לציון. לפני כשנה החלה לסבול מכאבים עזים בגבה, שהביאו אותה לאבד בהדרגה את התחושה ברגלה הימנית. כשפנתה לרופאים ונאמר לה שאהבתה הגדולה לספורט היא שהביאה את גופה לבגוד בה, אורלי לא האמינה וחיפשה חוות דעת נוספת. היא פנתה לעשרות רופאים עד שלבסוף קיבלה אישור לעבור בדיקת MRI שגילתה כי מקור הכאבים מהם היא סובלת הוא בשני גידולים בראשה, אחד על גזע המוח והשני בצדו הימני, ובגידול נוסף בעמוד השדרה שלה, שכיסה כמעט שתי חוליות שלמות ממנו.

עוד בוואלה! NEWS:

"כאבי הגב התחילו בשנה האחרונה. חשבתי שהם נובעים מפעילות יתר בספורט", סיפרה אורלי, ששגרת יומה כללה ריצת עשרה קילומטרים בכל בוקר והרמת משקולות. "היו ימים שממש רצתי לבית החולים ונתנו לי משככי כאבים, הגעתי אפילו לאורתופדים מומחים שנתנו לי זריקות בגב ואמרו לי שזה יעבור כי אני ספורטאית ואני חזקה", הוסיפה. לדבריה הרופאים המשיכו לטעון כי הכאבים שחשה מקורם במשטר האימוניים התובעני שלה, והציעו פתרונות שונים כמו פיזיותרפיה או כדורים נגד כאבים.

"עד שבסוף הגעתי לרופא אחד שאמר שאני חייבת לעשות בדיקת MRI, וככה הבנתי מה יש לי", סיפרה אורלי. "כך התברר שזה כלל לא היה קשור לספורט, לא קשור למשקולות ולאימונים שעשיתי", הוסיפה. לדבריה הרופאים לא ידעו להצביע על מקור הגידולים וכל אחד הציע הסבר שונה. כשהיא מתארת את המסע שעברה עד שהתגלו הגידולים בגופה, אומרת אורלי כי התחושה היא כאילו זה קרה לאדם אחר. "אותה אורלי לא חיה יותר, אני מספרת על מישהי אחרת שיושבת פה, האורלי הקודמת הייתה קמה בבוקר, רצה עשרה קילומטרים ויהי מה, למעט ביום כיפור, לא משנה איפה אני נמצאת, ישנה לא ישנה, קמה ורצה", סיפרה על חייה לפני שהחלו הכאבים.

לדבריה, עד שקיבלה את תוצאות בדיקת ה-MRI האמינה אורלי להסבר שנתנו לה הרופאים כי האשמה בכאבים תלויה בפעילות הספורט המוגברת שממלאת את שגרת יומה. היא החלה לחשוב שאולי היא לא מבצעת נכון את התנועות והתרגילים באימוני הכושר שלה וחשדה כי אולי היא סובלת מתזוזה בחוליה. "אם הייתי מאחרת בחודש בגילוי הגידולים, לא הייתי עומדת היום על הרגליים", אמרה. "חשבתי שאני מגזימה עם הספורט. חברות שלי אמרו לי, 'תרפי עם הספורט, את צריכה קצת להרפות, את לא ילדה קטנה'. אבל הגוף דרש את זה" הוסיפה אורלי. לדבריה, סבלה מכאבי תופת בלילות, ובבוקר כשהייתה מתכופפת לקשור את נעלי הספורט לפני ריצה, הכבידו עליה הכאבים עוד יותר. "הייתי נועלת נעליים כמו שילדים קטנים עושים - רגליים למעלה ואז קושרת את השרוכים", סיפרה.

מרגע שקיבלה אורלי את תוצאות בדיקת ה-MRI, שחשפו את מיקום הגידולים, נקבע לה ניתוח בהקדם. "הם גילו את הגידולים וישר לקחו אותי למחלקה, מיד נתנו לי פיג'מה והופ, אני בבית החולים תל השומר", אמרה. "הייתי בהלם מוחלט. יש את הדברים שהרופא מספר לי ואני לא זוכרת אותם, בכלל לא ציפיתי לזה", סיפרה אורלי על שעברה בבית החולים. "עד היום אני חושבת שזה קרה למישהי אחרת, יש לי נתק מעצמי. רוב הזמן אני חיה עם זה, אבל כשאני מספרת את זה אני לא מתחברת לסיפור", הוסיפה.

את הניתוח המורכב שעברה אורלי ביצע ד"ר ציון זיבלי, רופא בכיר במחלקה הנוירו-כירורגית בבית החולים שיבא, שניתח את ראשה לצד ד"ר דן הראל שביצע את הניתוח בעמוד השדרה. לדבריו, כשהתאשפזה אורלי לקראת הניתוח היא הייתה באופוריה ולא הבינה מה מתרחש סביבה. ד"ר זיבלי והצוות הרפואי הסבירו לאורלי כי יש צורך להסיר את שני הגידולים, מעמוד השדרה וממוחה, באותו הזמן. זאת, בשל החשש מהיווצרות הפרשי לחצים בין המוח לעמוד השדרה כתוצאה מנוזל המשתחרר מקרום המוח במהלך הניתוח.

לדבריו של ד"ר זיבלי, למרות שניתוח כזה טרם נעשה בישראל, לא היו סיכונים של ממש. "גם לרופא שביצע את הניתוח בעמוד השדרה יש ניסיון אדיר. המורכבות של הניתוח היא בשל העובדה שהצריך שני צוותים של אחיות, שני צוותים של רופאים, שני מיקרוסקופים, הרדמה יותר מורכבת ומציאת התנוחה הנכונה שתהיה גם לניתוח הראש וגם לרופא השני שעבד על עמוד השדרה", סיפר. הניתוח כולו היה ארוך מהרגיל לדבריו, ואורלי שהתה עשר שעות על מיטת הניתוחים.

ד"ר זיבלי מספר כי ניתוח מסוג זה, שבו מוסרים במקביל גידולים מעמוד השדרה ומהמוח, הוא נדיר למדי. לאחר הניתוח נשארה אורלי בטיפול נמרץ למשך שני לילות והשתחררה כעבור שבוע לביתה, מבלי צורך בשיקום. "אם לא היו מגלים בזמן את הגידול בעמוד השדרה אז היא הייתה ככל הנראה משותקת ברגליים תוך חצי שנה", הסביר. אורלי אישרה כי סבלה מחוסר שיווי משקל ומתחושת רפיון ברגלה הימנית, שגרמה לה למעידות ולנפילות. "החזקתי בקירות, אבל לא קישרתי בין הדברים. זה החמיר, זה הגיע לשלב שלא יכולתי ללכת", אמרה. על עיתוי הניתוח אומר ד"ר זיבלי כי אם הייתה אורלי מגיעה באיחור של חודש הייתה עלולה לסבול לאחר הניתוח מתופעה של פרכוס במוח. "היה לי הרבה מזל", הסכימה אורלי.

"לא בדקו אותה נכון. שמעו אותה, אבל לא בדקו אותה. לא עשו בדיקה לראות אם יש הפרעת תחושה. הקשיבו לטענות ואמרו לה שיהיה בסדר", אמר ד"ר זיבלי. "אני זוכרת שכשהתקלחתי הייתי מרגישה שברגל ימין אין תחושה וברגל שמאל יש תחושה", שחזרה אורלי. אחרי הניתוח, סיפרה, הייתה בדיכאון. "חשבתי, 'אולי זה סרט', ורציתי לכבות את המסך. רציתי שמישהו יגיד לי שהכול בסדר", אמרה.

אורלי עדיין לא יכולה לחזור לפעילות ספורטיבית רגילה וזקוקה לזמן להתאוששות, הסביר ד"ר זיבלי. בינתיים היא מסתפקת בשחייה ומחכה ליום בו תוכל לחזור לרוץ. "אני רואה אנשים רצים ואני מגרגרת מקנאה, אני יכולה להגיד שהיה לי מזל", סיכמה אורלי.